איך לשמור על הריכוז? כל הטיפים וההמלצות

ריכוז. כל כך קשה להשיג אותו, כל כך קל לאבד אותו.

לא ככה?

העליתי על זה פוסט בקהילת הפייסבוק שלי וראיתי, כפי שניחשתי, שמדובר בנקודה כואבת.

הפוסט הזה ידבר על דרכים שונות לשמירה על הריכוז וטיפול בהסחות דעת.

אני מחלקת את הקשיים לשני סוגים – פנימיים וחיצוניים.

הסחות דעת חיצוניות

אני לא צריכה לספר לכן שבעולם של היום, מאוד קשה לשמור על הריכוז. הסלולרי מסיח את דעתנו, הרשתות החברתיות קוראות לנו "בואי! בואי! רק חמש דקות ותחזרי לעבודה…", ואז חמש הדקות הופכות לעשר ולעשרים ומשם איבדנו לגמרי את הפוקוס, את הכיוון ואת המטרה.

אז הרובד הראשון שצריך לטפל בו, זה כל הרעשים החיצוניים. איך עושים את זה?

1. הסלולרי – אוייב או חבר?

הטלפון הסלולרי מצטרף לשורה של המצאות שפעם הסתדרנו היטב בלעדיהן, והיום אנחנו לא יכולים לדמיין את החיים שלנו טרום קיומן. או אם להיות מדויקים, האינטרנט הסלולרי הוא אחד ממשאבות הזמן הכי גדולות שלנו.

אז אין לי ספק שהסלולרי הוא חבר, אלא אם כן אנחנו מנסות לעשות משהו חשוב. ואז הוא הופך לאוייב. יושב לידינו, מהבהב ומצפצף וקורא לנו רק לבדוק לשנייה מי כתב לנו הודעה, רק לרגע מה חדש בפייסבוק, מה המייל הזה שנשלח, רק דקה מעבר זריז על הסטוריז באינסטוש וחזרנו לעבודה. אז לא, זה לא עובד ככה. אפליקציות של רשתות חברתיות הן כאלה מסוג של "גלילה אינסופית". מה זה אומר? זה אומר שאנחנו יכולים לבלות בהן זמן בלתי מוגבל. זה לא נגמר. ובקשר למיילים ולוואטסאפ, אני הכי מתחברת לאמירה שמדובר ברשימת המטלות של מישהו אחר, לא שלנו. מה הכוונה? כשאנחנו מקבלים מייל או ווטסאפ שדורש מאיתנו פעולה, אז אנחנו לא החלטנו על הפעולה הזו – קיבלנו אותה ממישהו אחר וזה מפריע למה שאנחנו בוחרים לעשות באותו הרגע.

אז מה המסקנה המתבקשת, אך ההו-כה-קשה לביצוע? you know it – להרחיק מאיתנו את הסלולרי.

ולא, לשים על שקט זה לא מספיק, כי הוא מהבהב. ולא, להפוך אותו זה גם לא מספיק. תנסו. שימו אותו הפוך ותראו שהעיניים שלכן נודדות אליו בלי כוונה.

הסלולרי צריך להיות על שקט, במגירה, או בחדר אחר. אין פה קיצורי דרך.

ואני מדברת פה על פרקי הזמן שבו אתן רוצות להתרכז, כן? פרק זמן כזה יהיה בין 20 ל- 40 דקות (נדבר על זמנים בחלק של ההסחות הפנימיות). כל ההודעות, השיחות והנוטיפיקציות יחכו בסבלנות – כלום לא דחוף.

ואיך אני יודעת שכלום לא דחוף? כי אני מורה. כשאני בשיעור שנמשך 45 דקות אני לא זמינה. אז גם כשהילדה שלי הייתה חולה והייתי צריכה לאסוף אותה מהגן, היא חיכתה חצי שעה נוספת עד שאגיע (אלא אם תפסו את בעלי). העולם לא התמוטט. גם כשהגיע שליח ולא עניתי לו, הוא מצא דרך להסתדר (אני תמיד כותבת הוראות מדויקות איפה להניח את החבילות). שמונה שנים של הוראה ועדיין העולם לא קרס כי לא הייתי זמינה לפרקים מוגדרים של זמן.

אז הסלולרי – תיפרדו ממנו יפה לפרקי הזמן שבו אתן רוצות להתרכז. יש? הלאה.

2. חברים לעבודה – אויבים או חברים?

סתם סתם, ברור שחברים. אבל כשאתן רוצות להתרכז, כל אחד שפונה אליכן יכול להוציא אתכן מריכוז. כאן יש כמה שיטות להתמודד עם זה.

אחת השיטות היא תיאום ציפיות. כל מקום עבודה הוא שונה אז תעשו התאמות למה שנוח לכן, אבל בגדול זה אומר להגדיר זמנים שבהם אתן לא זמינות לדבר. אם לסגור את זה בקלנדר, לשים פתק על המחשב או על הדלת, וכן הלאה. קשה לי להגיד בדיוק איך זה אמור להראות אצלכן ספציפית כי זה תלוי בדינמיקה בעבודה, אבל תנסו למצוא את הדרך לסמן לאחרים מתי אתן שקועות ומבקשות לא לפנות אליכן.

השיטה השנייה, שהיא גם טובה למי שלא מצליחה או יכולה לעשות את הראשונה, היא אזניות. בואו אני אגלה לכן סוד – אתן לא באמת חייבות לשמוע מוזיקה באזניות. כי אותי נניח מוזיקה יותר מסיחה מאשר מרכזת, גם אם מדובר בכל מני פלייליסטים של deep focus למיניהם. אני מעדיפה שקט. אז אזניות אטומות לרעש זה פיתרון שגם מעמעם את הרעש של הסביבה וגם מסמן לאחרים שאתן עסוקות. וכן שווה לנסות פלייליסטים של פוקוס, אם כבר האזניות על האזניים. את רוב האנשים זה מרכז.

שיטה שלישית, דומה אך שונה, זה אטמי אזניים. יש אטמים נוחים ואיכותיים. מי שחושבת לעצמה עכשיו שזו פדיחה, אז שתעשה שנייה חושבים על סדר העדיפויות שלה. הכי חשוב זה שהסביבה לא תרים גבה (אם לסביבה בכלל אכפת מה יש לכן בתוך האזניים… אני מנחשת שלא ממש), או שהריכוז שלכן יותר חשוב? יש לי תלמידים שממש מתקשים להתרכז במבחנים בגלל רעשי רקע כמו לעיסות, שאלות למורים או רעשים מהחלון. זה אשכרה פוגע בהישגים שלהם. אני תמיד ממליצה להם לבוא עם אטמים, ומעט מאוד מהם מקבלים את העצה, כנראה בגלל הפדיחות. אז עדיף ציונים נמוכים יותר? לא נראה לי.

חשוב לי לציין שכתבתי פה על חברים לעבודה, אבל בהחלט יכול להיות מצב שבו בבית אתן רוצות להתרכז בעבודה או במשהו אחר כמו קריאת ספר, ובן הזוג והילדים לא מאפשרים. גם פה הכלים האלה חשובים מאוד. בראש ובראשונה תיאום הציפיות – לא "לגנוב" זמן אלא ממש לקחת אותו, להגדיר אותו ולהצהיר עליו.

3. מלכודות ממוחשבות

גם אחרי שקברנו את הסלולרי במגירה, אנחנו נתקלים בהסחות דעת בתוך המחשב שלנו (כמובן, אם עובדים על מחשב). נוטיפיקציות שקופצות, המספר הקטן הזה שמסמן לנו כמה אימיילים יש לנו, הרשתות החברתיות שקיימות גם שם, וואטסאפ ווב.

מה עושים? אז הכי ברור מאליו הוא לא לעבוד כשפתוחים לכם חלונות של וואטסאפ, מייל ופייסבוק. פשוט לסגור אותם. ולבטל נוטיפיקציות, גם של המייל. את המייל אתן תבדקו כשאתן תחליטו, ולא כשיחליטו עבורכן.

בנוסף, יש כל מיני תוספים לדפדפן שמונעים מכן כניסה לאתרים מסוימים בפרקי זמן שאתם הגדרתם. למשל תבדקו את Strict Workflow לכרום.

בכל מקרה, הרעיון בגדול הוא לפתוח רק את מה שאתם צריכים באותו הרגע – ולא שום דבר מעבר.

אלה שלוש הסחות הדעת החיצוניות הגדולות שלנו. אם יש הסחת דעת שלא חשבתי עליה – כתבו לי בתגובות. 

הסחות דעת פנימיות

1. מה עושים עכשיו?

כן… אז מה באמת עושים עכשיו? מרוב שיש לנו עומס של משימות, קשה לנו מאוד להתמקד. מצאנו זמן, פינינו הסחות חיצוניות, התיישבנו מול המחשב/נעמדנו במרכז החדר ו… עכשיו מה? מה הדבר הראשון בסדר העדיפויות? האם להתחיל בזה או במשהו אחר? לסגור מה שקל או מה שמסובך? מה שמהיר או מה שדורש זמן? תיעדוף זו תורה שלמה שדורשת פוסט נפרד. אבל לצורך השמירה על הריכוז, הטריק הוא להחליט מראש מה עושים.

כלומר, בזמן שאתן מפנות את הזמן ואת הסחות הדעת, לחשוב באיזו משימה אתן מתמקדות, ולהגיד לעצמכן מה המשימה. ברור שיש מלא מה לעשות. אבל צריך להתחיל איפשהו, נכון? אז בבקשה אל תבזבזו את הזמן היקר (מאוד!) שלכן בהחלטות. פשוט לעשות.

תכתבו לעצמכן פתק מול העיניים שכתובה בו המשימה שעכשיו אתן מתמקדות בה, ותשאירו אותו כל עוד אתן עסוקות בה.

2. הטיימר המופלא

כבר כתבתי למה טיימר הוא החבר הכי טוב שלכן, ואני עומדת מאחורי ההצהרה הזאת.

אחרי שהעפנו את כל הסחות הדעת החיצוניות, ואחרי שהחלטנו מה אנחנו רוצות לעשות, אנחנו צריכות לתחום את זה בזמן. כמה זמן? עשרים עד ארבעים דקות גג. זה טווח הריכוז שלנו, ויותר מזה אנחנו כבר נתחיל לפזול לדברים אחרים.

זה לא אומר שאפשר לעבוד על כל דבר מקסימום 40 דקות, אפשר הרבה יותר, אבל כשהטיימר מצפצף זה הזמן להוציא את הסלולרי מהמגירה ולבדוק הודעות, לקום לעשות סיבוב, לקשקש עם חבר לעבודה, ואז לחזור שוב למשימה. גם את ההפסקה אפשר לתחום בזמן.

 

אז מה דעתכן על הפוסט? עושה סדר? האם יש לכן טיפים נוספים שלא חשבתי עליהם? כתבו לי בתגובות!