אם אתן כמוני, אוהבות ספרים, ואם אתן כמוני, מתקשות בנושא מיון ספרים וצוברות ערמות שלהם, ואם אתן כמוני, מעוניינות לדלל את מדפי הספרים בבית – זה הפוסט בשבילכן!
הצטרפו אליי למסע למיון ספרים בשיטת קונמארי, השיטה היחידה שהצליחה לגרום לי ממש להיפרד מספרים.
הבעיה
מיון ספרים זה אחד הדברים שלי באופן אישי קשה איתו. בגדול הספרים שלי מתחלקים לארבע קטגוריות:
- ספרים שכבר קראתי ואהבתי מאוד
- ספרים שכבר קראתי והיו סבבה
- ספרים שעוד לא קראתי ואני רוצה לקרוא
- ספרים שעוד לא קראתי ולא אכפת לי לקרוא אותם יום אחד
יש עוד שתי קטגוריות של ספרים שאין לי כי הם לא נשארים אצלי בבית: ספרים שקראתי ולא היו משהו, וספרים שלא קראתי ושאני לא מעוניינת לקרוא. את שתי הקטגוריות האלה די קל לי להוציא מהבית ולהעביר הלאה.
אם תסתכלו על רשימת הקטגוריות שמניתי, אני חושבת שהתשובה לאיך כדאי למיין ספרים קופצת מול העיניים באופן אינטואיטיבי: צריך להעיף את קטגוריות 2 ו- 4 מהבית. וזה למה? כי ספרים שהיו סבבה כנראה שלא אקרא שוב וכנראה גם שלא אשאיל לחברים (וגם אם כן, זו לא סיבה מספיק טובה להחזיק אותם בבית). וספרים שלא אכפת לי לקרוא אותם, למה שישארו אצלי בבית? לא עדיף שאקרא ספרים שאני רוצה לקרוא?
אז זהו, נכון? נפתרה הבעיה?
הלוואי.
מבחינתי, לשחרר ספרים זה מאוד קשה. מאוד מאוד. תמיד יקנן בי איזשהו חשש שאני ארצה לחזור לספר X, או שחברה שלי תרצה את ספר Y, או שאולי בכל זאת אני ארצה לקרוא את ספר Z שעוד לא קראתי והוא לא בראש הרשימה אבל אולי מסתתרת שם יצירת מופת מופלאה?
ובכלל, ספרים זה דבר נפלא, לא? לא הייתי רוצה שהילדות שלי יגדלו בבית עם ספריה מטורפת כמו ב"היפה והחיה"? ואם אני לא ארצה ספר מסוים, אולי הן יגדלו וירצו אותו? ואיך הן יתחנכו לאהוב ספרים כמוני, אם הן לא יגדלו בבית עם שפע של ספרים על המדפים?
כל אלה שאלות חשובות שיש לתת להן מקום. עכשיו בואו נראה מה גברת מארי קונדו אומרת על כל זה.
הגישה של קונמארי
אם אתן לא יודעות מה זה בכלל קונמארי ומעולם לא השתמשתן בפועל "לקנמר", אני ממליצה לקרוא את הפוסט הזה קודם כל. אבל יש מצב שתבינו את העיקרון גם בלי המבוא.
עכשיו, בשיטת קונמארי, אנחנו משאירות בבית רק את מה שגורם לנו לאושר. אנחנו לא בוחרות מה לזרוק, אלא מה לשמור.
כשזה נוגע למיון ספרים (ולמיון כל דבר בעצם), המשמעות היא להוציא הכל מהארון ולשים בערימה. לאחר מכן לעבור פריט פריט, להסתכל עליו, ולהרגיש האם הוא גורם לכן אושר. האם אתן רוצות אותו. האם עושה לכן טוב שהוא נמצא אצלכן. אם כן – אז שומרות אותו. אם לא – זורקות.
זה אומר לעזוב לגמרי את כל מה שקשור לכן קראתי, לא קראתי, כן אהבתי, לא אהבתי – פשוט האם כיף לכן שהספר הזה נמצא בבית או לא.
שלבי המיון
1. הוציאו את כל הספרים מהמדפים
כן, כולל הכל. כל הספרים שיש לכם בבית. להוציא מהארונות ולסדר בערימה. אני אישית עשיתי את זה עם ספרי מבוגרים בנפרד וספרי ילדים בנפרד וזה הקל עליי את העניין. אם יש לכן המון המון, אפשר גם לחלק לעוד תתי קטגוריות כמו ספרי בישול, ספרי עיון וכן הלאה, ולמיין כל קטגוריה בנפרד.
2. החזיקו כל ספר בידיים ובדקו האם הוא מעורר שמחה
או במונחים קצת יותר פרקטיים, האם זה עושה לכן טוב שהוא נמצא בבית? זה משמח אתכן? אם כן – שמרו אותו. מארי קונדו אומרת שחשוב לא להתחיל לדפדף בספרים אלא פשוט להרגיש אותם, וזה מספיק כדי לדעת האם לשמור אותם או לא.
3. למיין גם ספרים שלא קראתם
בשיא הכנות, האם אתן באמת רוצות לקרוא את הספרים האלה? אולי הם נמצאים על המדף כי קיבלתן אותם במתנה אבל הם לא מעניינים אתכן? אולי הם שם כי העבירו לכן, אולי קניתן באיזה מבצע פעם? גם יכול להיות שכשקניתן אותו באמת רציתן לקרוא אותו, אבל עכשיו אתן כבר לא רוצות. וזה בסדר גמור.
אם יש לכן מלא ספרים שלא קראתן, לא נראה לי סביר שאתן באמת מעוניינות לקרוא את כולם. ובאמת, במקרה הכי גרוע, מתוך 20 שנפטרתן מהם תקנו או תשאלו נניח אחד שוב – זה בוודאי לא שווה את כל עשרים הספרים שמעיקים על הספרייה ויושבים שם ושופטים אתכן על זה שלא קראתן אותם.
ואני אכתוב עוד משהו בנושא – יש כל כך הרבה ספרים מעולים בעולם, החיים קצרים מדי בשביל ספרים בינוניים. שימו על המדף ספרים נפלאים שאתן רוצות לקרוא, לא ספרים שהתגלגלו לידיכן ואתן קוראות סתם כי הם שם.
4. היפטרו מהספרים שלא משמחים אתכם
הלוואי שהייתי לי עצה ממש טובה לאן להעביר ספרים, אבל עוד לא מצאתי את המקום האידיאלי. אולי שווה לנסות באגורה. בכל מקרה, תיפטרו מהם כמה שיותר מהר, שלא תתפתו להחזיר למדפים. אם יש לכן רעיונות (ורצוי פשוטים), בבקשה כתבו בתגובות.
אני גם תמיד מצלמת את כולם ושולחת לחברים ולמשפחה למקרה שמישהו רוצה (אם כי, קונמארי אומרת לא להעיק על אחרים עם החפצים שאתן לא רוצות).
5. סדרו את המדפים
עכשיו זה הזמן להחזיר את הספרים למקום בצורה הכי מעוררת שמחה שיש! תשימו ביניהם קישוטים קטנים, תגוונו באופן שבו אתן מסדרות אותם – חלק שוכבים וחלק עומדים. אפשר להעמיד חלק ועליהם להעמיד קישוט. הכי חשוב שהספרים ששמרתן יהוו מוקד של שמחה בבית, כי באמת שאין כמו ספרים כדי לשמח לבב אנוש (טוב, לפחות כדי לשמח אותי :).
אני אוהבת לסדר את הספרים שלי לפי צבע. ככה זה נראה:
וכל פעם אני קצת משחקת עם הצבעוניות ועם הקישוטים.
ומה עם היפה והחיה?
תראו… אנחנו חיים בתקופה של שפע. כמובן שיש ספרים סופר-נדירים שקשה להשיג, אבל את רוב הספרים אפשר לשאול מהספריה העירונית או מחברה, או במקרה שממש תרצו ספר מסוים בבית – לקנות. שלא לדבר על קינדלים ומכשירים ואפליקציות לקריאה ושמיעה של ספרים, שחוסכים המון נייר מהעולם.
אם ספרייה עצומה משמחת אתכן ויש לכן מקום לזה, אז לכו על זה. אבל רק אם זה באמת משמח אתכן, וזה לא איזה ויז'ן של משהו שכבר לא סביר במציאות שבה אנחנו חיים. אני מאמינה שרוב האנשים לא צריכים חדר ענק עמוס ספרים בבית, שהילדים שלנו יוכלו, כשיגדלו, למצוא כל ספר שהם ירצו בקלות, ושערימת הספרים שאנחנו "צריכות" לקרוא יוצרת עוד מטלה שנמצאת מול הפרצוף שלנו כל הזמן ומעיקה עלינו.
מה שמארי קונדו כנראה רוצה, זה שתסתכלו על הספרייה שלכן ותחושו אך ורק שמחה. נשמע מעולה, לא? אז מיון ספרים זה מה שאתן צריכות לעשות כדי לגרום לזה לקרות.
