אז פתחתי בלוג. ותוך שנייה נפתח בי איזה סכר מטורף של רעיונות ויצירתיות. לאורך כל חיי ליווה אותי הנושא של הסדר והארגון. כל הזמן קראתי על זה, חקרתי את זה והתעסקתי בזה. פיתחתי עוד שיטות, רעיונות, רשימות. ופתאום הכל התכנס לתשובה ההגיונית היחידה – שאני צריכה לכתוב על זה. תוך כמה חודשים כתבתי עשרות (!) פוסטים, כל הידע שצברתי פרץ החוצה. זו גם הייתה תרפיה, אפילו שבכלל לא כתבתי על נושאים אישיים, וגם הבלוג התחיל לתפוס תאוצה ופופולריות וראיתי ש-וואלה, כל הדברים האלה שמסתובבים לי בראש הם שימושיים לא רק לי אלא לעוד המון נשים שיכולות להעזר בהם.

נשים שגם הן נמצאות, כמוני, במקום הזה שבו הן צריכות במקביל להחזיק קריירה, משפחה, לימודים, ובעיקר את עצמן, ולא יודעות בדיוק איך לעשות את זה וגם להגשים חלומות בדרך.

 

אחרי שהבנתי את זה, הלכתי שוב ללמוד והפעם את הדבר הכי מדויק עבורי, ועברתי הכשרת מאמנות אצל עדי מאור סיסו. והיום אני מאמנת, ואני עוזרת למתאמנות שלי לעשות בדיוק את מה שאני עשיתי – להרים את הראש מעבר ליומיום, לתכנן איך הן רוצות שהחיים שלהן ייראו, ולנהל את הזמן כך שהן יוכלו להגיע לשם.

איך בניתי עסק תוך כדי כל זה? איך אני מספיקה גם להיות בת זוג טובה לאורי ואמא לסתיו בת ה- 8.5 ולגפן בת ה- 6? ואיך אני מספיקה גם לקרוא ספרים, לעשות הליכות כל בוקר ואפילו לישון שנ"צ?

הכל ניהול זמן.