3 תובנות בעקבות הספר "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד"

הספר "שבעת ההרגלים של אנשים אפקטיביים במיוחד" של סטיבן קובי הוא די בסיסי בכל עולם האפקטיביות ושינוי ההרגלים, והרבה זמן הוא חיכה לי בסבלנות שאתיישב לקרוא אותו.

אז קודם כל אציין שהוא ממש לא מה שציפיתי שהוא יהיה! העובדה ששם הספר מתחיל עם מספר הזכירה לי כל מני פוסטים שמתרוצצים ברשת כמו "7 דברים מדהימים שלא ידעתם על הירקות שלכם". לא חשבתי שהוא יהיה שיטחי אבל הוא בהחלט עמוק וכבד הרבה יותר ממה שציפיתי. אני לא אומרת את זה לטוב או לרע, רק שתדעו שאם אתם מצפים לרשימה סטייל "אנשים אפקטיביים קמים מוקדם יותר בבוקר" ו"אנשים אפקטיביים משתמשים ביומן לתכנון" – אז זה לא זה.

בפוסט הזה סיכמתי לכם שלוש תובנות מהספר. אלה שלושת הדברים שהכי דיברו אליי באופן מיידי כשקראתי. בגלל שהספר כזה ארוך ומקיף אני ממליצה לעשות את המאמץ ולקרוא אותו, כי אני בטוחה שלכל אחד ידברו דברים שונים מתוכו.

 

 

תובנה 1 – להיות פרואקטיביים ולא ריאקטיביים

כלומר – להיות יוזמים ופעילים במקום פשוט להגיב למה שהעולם זורק עלינו. מה זה בעצם אומר? שבתוך החיים שלנו יש מה שנקרא "מעגל השפעה", שאלו הדברים שאנחנו יכולים לשלוט בהם. כל מה שנמצא מחוץ למעגל ההשפעה הוא "מעגל הדאגה", דברים שאנחנו יכולים לבחור האם לדאוג מהם או לא, אבל אין לנו איך לשלוט בהם. אנחנו צריכים לזכור לפעול כמה שיותר בתוך מעגל ההשפעה, וככה גם נגדיל אותו וגם נצמצם את מעגל הדאגה.

ובתכלס, לזכור שאנחנו היוצרים, אנחנו קובעים איך החיים שלנו ייראו ואיך נפעל בתוכם.

הדוגמה האישית הכי חזקה שהדהדה לי תוך קריאת הפרק הזה הוא פטירתה של אמא שלי לפני שנה. היא מתה בגיל 59 בנסיבות שלא יכלתי לשלוט בהן, כלומר בנסיבות שהן מחוץ למעגל ההשפעה שלי. המוות הזה הוא נתון ועכשיו הוא חלק מהחיים שלי. אבל מה שכן נמצא בתוך מעגל ההשפעה שלי זה מה אני עושה עם החיים שלי אחרי זה. איך אני מטפלת בעצמי ובקרובים לי, מה אני עושה כדי לשמור על עצמי, לאיזה כיוונים אני בוחרת לקחת את החיים שלי לאור מה שקרה. הפעולות האלה הן פרואקטיביות, זה להסתכל על סיטואציה נתונה ולראות מה אפשר לעשות בתוכה. אני בחרתי איך החיים שלי ייראו אחרי מה שקרה – מצאתי פורקן בכתיבה ופתחתי את הבלוג, פיתחתי את עצמי מבחינה מקצועית, בחרתי להתמקד בחיים ולא במוות.

כל עוד לא נהיה קורבנות של נסיבות אלא ננווט את חיינו בתוכן – נהייה אפקטיביים יותר.

 

תובנה 2 – הרביע השני (מטריצת ניהול הזמן)

מכירים את זה שאתם קוראים או נתקלים באיזושהי תובנה ופתאום אתם שומעים את הקליקים של כל הגלגלים מתיישבים במקום? זה בדיוק מה שקרה לי כשקראתי את החלק הזה בספר. הוא נכתב בהקשר של ההרגל השלישי – "קבע לך סדר קדימויות".

מטריצת ניהול הזמן (נקראת גם "מטריצת אייזנהאואר") מחלקת את הפעולות שבחיינו לשתי דרגות חשיבות (חשוב ולא חשוב) ולשתי דרגות דחיפות (דחוף ולא דחוף). כך נוצרים ארבעה רביעים – (1) חשוב ודחוף, (2) חשוב ולא דחוף, (3) לא חשוב ודחוף,  (4) לא חשוב ולא דחוף.

בתמונה מופיעות דוגמאות קיצוניות לרביע הראשון, אבל יש בו גם כל מני פרוייקטים שצריך לסיים, תשלום חשבונות ועוד – דברים שהם דחופים וחשובים. ברביע השלישי (דחוף ולא חשוב) נמצאות גם, למשל, שיחות טלפון נכנסות (כי הן דורשות התייחסות מיידית), דוחו"ת, דואר ועניינים כאלה. ברביע הרביעי (לא חשוב ולא דחוף) יש כל מני דברים שתכלס לא יקרה כלום גם אם לא תעשו אותם.

 

הרביע השני

הרביע המעניין באמת הוא הרביע השני – כל מה שלא דחוף, אבל חשוב. שם נמצא כל מה שקשור לתכנון לטווח הרחוק, למידה, הצבת יעדים, שמירה על הבריאות שלנו (ספורט, תזונה נכונה), טיפוח מערכות יחסים עם אנשים, זמן לעצמנו, זמן זוגי, זמן משפחתי. כל הדברים האלה שאנחנו יודעים שהם חשובים, אבל בגלל שהם לא דחופים אנחנו לא מוצאים את הזמן לטפל בהם. זה רביע הקסם, וכל הפעולות ששייכות אליו הן פעולות שככל שנעשה אותן יותר כך נהיה יותר בשליטה על החיים שלנו, נחווה יותר שלווה, ונכניס יותר משמעות לחיינו.

תעשו שנייה תרגיל עם עצמכם. תענו על השאלה: מהו הדבר האחד שלו עשיתם באופן קבוע היה מביא לשינוי משמעותי בחייכם האישיים? ומה בחייכם המקצועיים?

ברוב רובם של המקרים התשובה לשאלה תהיה משהו ששייך לרביע השני. כי דברים של הרביע הראשון אנחנו עושים – אין ברירה. ודברים של הרביעים השלישי והרביעי אנחנו עושים כדי לברוח מהרביע השני. אבל את הרביע השני אנחנו דוחקים לתחתית סדר העדיפויות. סטיבן קובי אומר: השקיעו יותר ויותר זמן ברביע השני. ואני מסכימה איתו ב- 100%.

 

תובנה 3 – שימור ושיפור עצמי

ההרגל השביעי נקרא "שפר את יכולתך האישית". קובי כותב ש"משמעו שימור וחיזוק הנכס החשוב ביותר שיש לכם – אתם עצמכם". זה מתקשר באופן הדוק לנושא של הרביע השני.

אני אומרת לא מעט שאנחנו צריכים לדאוג לעצמנו – אנחנו היסודות שמחזיקים את כל הקונסטרוקציה המורכבת שהיא החיים שלנו, והיסודות האלה צריכים להיות חזקים, איתנים ובריאים. אהבתי בהרגל הזה שהוא פירק את הדבר הזה שאני אומרת לארבעה מימדים, ובכך הפך אותו לישים ופרקטי. המימדים הם: פיזי, רוחני, מנטלי וחברתי-רגשי.

 

המימד הפיזי

המימד הפיזי כולל אכילה נכונה, מנוחה וספורט. אלה הרגלים חשובים מהרבה בחינות. בהקשר של אפקטיביות, אין ספק שאנחנו אפקטיביים יותר אם אנחנו בריאים יותר פיזית. אני גם רוצה להוסיף לזה שמירה על הבריאות הנפשית שלנו, טיפול בעצמנו מבחינה נפשית ורגשית.

 

המימד הרוחני

במימד הרוחני קובי מתייחס לתפילה, שזה משהו שלא מדבר אליי, אבל גם לבחינה של הערכים האישיים שלנו. להקדיש את הזמן לחשוב על מי אנחנו, על הערכים הבסיסיים שלנו, על המניעים והדאגות שלנו.

 

המימד המנטלי

הוא כולל רכישת השכלה מכל מני סוגים, קריאת ספרים, כתיבה וכו'. שזה משהו שלשמחתי אני עושה ובשפע, וממליצה מאוד לכולם. לא צריך ללכת בהכרח בנתיבים של השכלה רשמית, אפשר לקרוא ספרי עיון או לקחת קורסים קצרים אונליין או הרצאות. רק תרוויחו מזה. ואיך לקרוא יותר ספרים? כל הטיפים שלי כאן.

לכל שלושת המימדים האלה הוא קורא "הניצחון הפרטי היומי", ומקדיש להם לפחות שעה אחת בכל יום. אני חושבת שזו דרך נהדרת לבנות את האישיות, הבריאות, היכולות והאופי שלנו לטווח הרחוק. חלק מהדברים האלה אני עושה יותר (בעיקר במימד המנטלי) וחלק פחות (במימד הפיזי אני עדיין לא לגמרי שם), ואהבתי מאוד את צורת ההסתכלות שלו עליהם, ועל זה שהוא מכניס אותם כחלק בלתי נפרד מההרגלים היומיומיים שלו.

 

המימד החברתי-רגשי

עוסק בבניה ושיפור של מערכות היחסים בחיים שלנו, שזה גם נושא קריטי שדורש תשומת לב ותרגול. כאן זה לא עניין של להקדיש לכך שעה ביום, אלא להתרגל לבנות מערכות יחסים יותר משמעותיות עם אנשים בחיים שלנו. לפעול עם אמפתיה, ניסיון להבין את הצד השני ושאיפה לטיפוח מערכות היחסים.

 

אלה שלושת התובנות הכי חשובות שלי מהקריאה של הספר. יש בספר גם התייחסות נרחבת לכל מה שקשור למערכות היחסים שלנו עם הסביבה, ושם הרגשתי שזה פחות רלבנטי לחיים שלי כרגע, אבל בהחלט היו גם שם לא מעט תובנות מעניינות וחשובות.

ומה איתכם? קראתם את הספר? מה לקחתם ממנו?

ואם לא קראתם, האם תשתמשו בתובנות שכתבתי כאן?

ספרו לי בתגובות!