ספטמבר 2022, התחילה שנת לימודים חדשה ופתאום התחלתי להרגיש שמשהו קורה אצלי ואצל הרבה נשים סביבי. תחושה כזאת שעכשיו, אחרי שנתיים וחצי שהפכו לנו את החיים, הגיע הזמן להחזיר לעצמנו את השגרה שלנו, ואפילו יותר מזה – שהגיע הזמן לחזור לחלום בגדול.
בפרק הראשון של הפודקאסט שלי, דיברתי על מה עברנו בשנים האחרונות, למה אני חושבת שרק השנה אנחנו מרגישות שהגיע הזמן לחזור לעצמנו, ומה אפשר לעשות כבר היום עם הרצון הזה והאנרגיה של ההתחדשות.
להאזנה לפרק:
תמלול הפרק:
ברוכות הבאות לפרק מתומלל מתוך הפודקאסט "בול בזמן", פודקאסט על איך לנהל את הזמן כדי שתוכלי גם להנות וגם להגשים חלומות.
אני יערה אופיר, מאמנת לאפקטיביות וניהול זמן, ואנחנו הולכות לדבר היום על נושא שיבוא לכן בול בזמן: למה דווקא עכשיו בוער לנו לחזור לשגרה ולסדר את החיים?:
וכשאני אומרת שעכשיו חשוב לנו לסדר את החיים, אני מתכוונת לחודשי ספטמבר, אוקטובר, לתקופת חגי תשרי, קצת אחרי שהתחילה שנת הלימודים. אני ממש מרגישה שיש תחושה כזאת באוויר שבא לנו סוף סוף, אחרי שנתיים וחצי מאוד מאוד קשות, לחזור לשגרה, לנהל את הזמן שלנו כמו שצריך, ויותר מזה, להציב מטרות חדשות, להגשים חלומות ולעשות שינויים.
אז אנחנו הולכות לנתח את הסיבות שלדעתי בגללן הגענו למקום הזה, שבגללן בא לנו לסדר את החיים. וגם לחשוב בצורה פרקטית מה אנחנו עושות עם כל התחושות האלה.
וכדי להבין למה דווקא עכשיו בא לנו לעשות סדר, אני רוצה שנייה לחזור שנתיים וחצי אחורה.
איפה היינו בסגר הראשון?
אני רוצה שכל אחת תיזכר מה עבר עליה במרץ 2020.
זוכרות את מרץ 2020? הסגר הראשון, סגר קשוח מאוד, שהפך להרבה מאיתנו את החיים.
מה היה המצב שלך אז?
אני למשל, עבדתי בתיכון במשרה מלאה, חינכתי כיתה י"ב שבדיוק הייתה בדרך לסיים תיכון, ובמקביל, עברה קצת פחות משנה מאז שהתחלתי להרים את העסק שלי של האימון, ואת הבלוג שפתחתי שנה וחודשיים לפני הסגר הראשון.
בתקופה הזאת בדיוק למדתי אימון, התחלתי לאמן, התחלתי להעביר סדנאות, ואז התחיל הסגר. הילדות שלי, סתיו גפן, היו שתיהן בגן. גפן הייתה בת 3 וחצי, וסתיו הייתה בת 6. בסגר עוד המשכתי קצת עם העשייה של העסק, אבל זה נהיה קשה מדי ביחד עם העבודה ופשוט עזבתי את זה לגמרי כי זה היה מאוד מאוד קשה גם לנסות להרים עסק חדש וגם לעבוד במשרה מלאה שהייתה מאוד מאוד תובענית בגלל הסגר והלימודים בזום וכל הדברים האלה.
זו הייתה שנה קשה, מבולגנת. גם אורי בן הזוג שלי וגם אני עבדנו מהבית, הילדות היו בבית וניסינו להעסיק אותן, ניסינו להנות איתן. הן זוכרות את כל הניסיונות להביא יצירה הביתה ולעשות מלא פעילויות וכל מיני דברים כאלה. זה היה מאוד מאוד קשה ולא פשוט ואני בטוחה שהרבה מכן הייתן במצב דומה, או באיזשהו מצב אחר, אבל זה מצב שכזה הקשה והפך לכן את החיים כמו שבאמת קרה להמון המון המון אנשים בתקופה הזאת.
אז זה היה מרץ 2020, בקיץ של אותה שנה גם עברנו דירה. עשינו מעבר די משמעותי לעיר אחרת, שזה פרויקט מאוד גדול ומאוד קשוח בפני עצמו. וגם זה ממש ממש הקשה עליי להמשיך לעשות את הדברים שאהבתי ואת הדברים שמילאו אותי ועשו לי טוב, ודי התרכזתי במה שאני חייבת לעשות, שזה עבודה, טיפול בילדות וכל הלוגיסטיקה של מעבר הדירה.
ואז הגיע ספטמבר 2020 ספטמבר של לפני שנתיים, תחילת שנת לימודים.
איך זה תפס אתכן, זוכרות?
אצלי זה היה בעיר אחרת, חדשה. סתיו הגדולה שלי עלתה לכיתה א' אז הייתה הסתגלות, הסתגלות לא פשוטה, כי לא יודעת אם אתן זוכרות, אבל בערך שבועיים אחרי תחילת הלימודים (אולי קצת יותר) נכנסנו שוב לסגר, ורוב השנה היו לימודים בזום.
ואצלי ובטח גם אצלכן, זאת הייתה גם שנה מאוד מאוד קשוחה. אני לימדתי הרבה בזום. הילדות היו הרבה בבית. אורי היה הרבה בבית. וכמובן שהחלום הזה של העסק כבר נדחק לגמרי לרקע וזאת הייתה ממש שנה של הישרדות.
החיים הם לא רק הישרדות
אני משתמשת המון במשפט החיים הם לא רק הישרדות, מי שמכירה אותי מהאינסטגרם, יודעת.
מה שאני מנסה להגיד במשפט הזה, זה שמגיע לנו גם להנות וגם להגשים חלומות. זאת אומרת לא להיות כל הזמן במצב של הישרדות, אלא מגיע לנו להגיע לכל מה שמעבר.
ועם זאת, יש תקופות בחיים שאני מאמינה שצריך פשוט להוריד את הראש ולחכות שהן יעברו. יש כל מיני מצבים כאלה בחיים – שהילדים בבית שיש סגר, שהעבודה בסכנה, שיש איזה חשש בריאותי, שיש מעבר דירה, שיש חס וחלילה איזה טרגדיה גדולה במשפחה. כל מיני דברים קשים שקורים ופשוט מחייבים אותנו להוריד את הראש ולשרוד את התקופה הזאת בלי יותר מדי לחשוב על כל מה שמעבר, על החלומות שלנו, על איך אנחנו באמת באמת רוצות שהחיים שלנו ייראו. תקופות כאלה של הישרדות. ואני באמת מרגישה שהשנה הזאת, שהתחילה בספטמבר 2020, הייתה שנה כזאת. שנה של הישרדות, של פשוט איכשהו, באיזשהי צורה, לעבור אותה ולשמור על השפיות שלנו בדרך. ולשמור ככה על הבסיס ועל היסודות של החיים שלנו שלמים.
זאת הייתה השנה הזאת עבורי ומעניין אותי איך זה היה עבורכן.
אני מאמינה שעבור הרבה מכן זה היה דומה, כי אני יודעת, אני מדברת איתכן, יש לי מתאמנות ויש לי עוקבות ואני מדברת איתכן כל הזמן. אני יודעת מה היו התחושות בתקופה הזאת.
אז אני באמת מאמינה שזו שנה שהרבה מאיתנו היינו במצב של הישרדות. זאת הייתה השנה של הסגר השני, של הסגר השלישי. זאת הייתה שנה שהתעייפנו, ועלה לנו, ונגמרו לנו הכוחות, ולא היה לנו כוח כבר לכל היצירתיות ולהביא דברים מעניינים הביתה ולהעסיק את הילדים, וזה כזה היה "תראו טלוויזיה ובואו נחכה שזה ייגמר".
מזכירה לכן שזאת גם הייתה השנה של מבצע שומר חומות. במאי 2021 שגם מאוד מאוד הייתה טראומטית להרבה אנשים. אז זאת הייתה השנה שהתחילה בספטמבר 2020.
החזרה לנורמליות (כביכול)
ואז הגיע ספטמבר 2021 התחילה שנת לימודים בבית ספר ובגנים בלי סגרים ובלי קפסולות, שנת לימודים רגילה לגמרי שנמשכה כל השנה. כל השנה הזאתי הייתה שנה כביכול רגילה, אבל היו מסיכות והרבה נדבקו באומיקרון. גם אני. עבדתי בתור מורה והבאתי את זה הביתה מבית ספר, אורי נדבק והילדות נדבקו והיה שמח.
אבל בפועל הסירו את רוב ההגבלות, היה אפשר להתאסף, היה אפשר לטייל והתחילה אפשרות גם לטוס לחו״ל. אז כאילו כביכול שנה רגילה, אבל אני לא חושבת שהרגשנו שזאת הייתה שנה רגילה, גם כי היו מסיכות ועדיין היו בידודים, ובעיקר אני חושבת שעוד לא היינו במצב לאסוף את השברים. ניסינו קצת להרים את הראש מעל המים וקצת לעשות דברים שהם מעבר להישרדות אבל היה לנו קשה לעשות יותר מזה.
רצינו לשמר את הקיים, עדיין לשמור על שפיות ואולי להחזיר את מה שהיה לפני איכשהו, אבל אני לא חושבת שהיינו עוד במקום להחלטות חדשות, לדברים חדשים, לעשות שינויים גדולים, אלא זה יותר כזה "אוקיי אנחנו בדרך החוצה מזה, מה אנחנו עושות כדי לארגן את עצמנו?".
עכשיו זה הזמן שלנו
ואז הגיעה השנה – ספטמבר 2022 ואני מרגישה שהשנה זו השנה שלנו. אולי זה רק אני והאופטימיות הבלתי מתפשרת שלי, אבל אני חושבת שזאת באמת שנה שאנחנו לא רוצות רק לשרוד אלא לפרוח ולשגשג ולהחזיר לעצמנו את מה שהיה לפני ואז לקחת את זה ולהגדיל את זה ולהעצים את זה.
אנחנו לא רוצות רק את השגרה שהייתה לנו פעם אלא שגרה חדשה, אנחנו רוצות שגרה טובה יותר. וגם סדר העדיפויות שלנו השתנה. פתאום אנחנו מבינות מה חשוב בחיים ומה פחות חשוב בחיים. אולי אנחנו רוצות לעוף עם העסק שלנו ולהגשים חלומות עסקיים, אולי אנחנו רוצות לעשות שינוי כדי להיות יותר זמן עם הילדים או הילדות שלנו, אולי אנחנו מרגישות שהגיע הזמן סוף סוף לחזור לצאת לסרטים, הופעות ובילויים. אני יודעת שיש כאלה שעושות את זה אבל יש כאלה שעדיין לא, משהו שהיה אז נעלם ואנחנו צריכות להחזיר אותו.
למשל בתחום החברתי. אולי יש לנו איזה חבורת חברות שבשנתיים וחצי האחרונות לא ממש יצא לנו להיפגש איתן ואנחנו רוצות להחזיר את החבורה חזרה, אולי בא לנו חברות חדשות שיותר בראש שלנו, יותר מתאימות לתקופה הנוכחית שלנו, ואנחנו רוצות לעשות משהו כדי שזה יקרה.
אני ממש ממש מרגישה אצל המתאמנות ואצל העוקבות שלי מן התעוררות כזאת, משהו בפנים שאומר לנו שעכשיו זה הזמן, עכשיו אנחנו בטוחות מספיק, שיש לנו איזה שהיא שגרה ויש לנו יציבות ומכאן לפרוח ולשגשג זה מה שאנחנו רוצות עכשיו.
יש לנו את האנרגיה הזאת, יש לנו את התחושות האלה, אבל מצד שני יש לנו עדיין את ההרגלים ואת הקשיים, את הטראומה ואת דפוסי המחשבה שיהיו לנו בשנתיים וחצי האחרונות, וזה בסדר, זה הגיוני וזה טבעי, אבל מה אנחנו עושות עם זה? איך אנחנו בעצם לוקחות את האנרגיה הזאת שיש לנו ומנצלות אותה כדי לעשות משהו מעבר, כדי לפרוח ולשגשג?
טיפים להתחיל לסדר את החיים
התחילה שנה עברית חדשה, ואולי החלטות לשנה החדשה זה קלישאתי – אבל זאת הזדמנות. ואם משתמשים בזה נכון, זה עובד. אני ממש ממש ממליצה לשבת וכן לעשות איזשהן החלטות לשנה החדשה בצורה מסודרת, ואני אסביר לכן איך.
שלב ראשון – לשריין זמן לתכנון
קודם כל שריינו לזה זמן. הבעיה עם החיים שלנו, והסיבה שלפעמים אנחנו חיות במצב של הישרדות, היא שאנחנו לא באמת מקדישות זמן למחשבה על מה אנחנו רוצות, ואנחנו לא ממש מקדישות זמן לתכנון. וזו טעות כי זה חשוב, זה סופר חשוב שנתכנן כמו שצריך ושנקדיש זמן לתכנון.
אז איך אנחנו מקדישות זמן לתכנון? זה נשמע מצחיק, אבל אנחנו צריכות לשים את זה ביומן, לשריין זמן מתי אתן יושבות ומתכננות וחושבות: מה אתן רוצות לעשות בשנה החדשה, מה המטרות שלכן, איך אתן רוצות שהשנה הזאת תראה.
אם לא תשריינו לזה זמן, הסיכוי שזה יקרה נמוך בצורה משמעותית, כי יש כל כך הרבה דברים שמתקיפים אותנו מכל הכיוונים שאנחנו צריכות לעשות.
זה לא יבוא לכן, זה לא שהיום תגידו לעצמכן פתאום באופן ספונטני "היום אני הולכת לשבת על זה".. אולי בעקבות הפרק זה יקרה, אבל בגדול זה לא קורה. לא באמת קורה שאני אומרת "וואו יש לי חצי שעה פנויה, אני אשב לתכנן". אתן צריכות לפנות את החצי שעה הזו ולשבת לתכנן כמו שצריך.
ובבקשה תעיפו את הטלפון הסלולרי לחדר אחר, בסדר? כי זה משהו שהוא מחשבתית קשה, קשה לנו רגשית וברגע שמשהו קשה לנו רגשית אנחנו ישר בורחות לטלפון. זה מנגנון כי אנחנו לא רוצות להרגיש את הקושי הזה. אז שימו את הטלפון בחדר אחר, תקציבו לעצמכן זמן לעשות את זה, ושבו על זה כמו שצריך.
שלב שני – לכתוב את המטרות
תחשבו ותכתבו לעצמכן 2-3 מטרות. לא צריך עכשיו 20. 🙂 2-3 מטרות שאתן רוצות להשיג ולהגשים בשנה הנוכחית.
אז אמרנו לשריין לזה זמן לשבת ולכתוב שתיים שלוש מטרות שאתן רוצות להשיג.
מתישהו בפרקים הבאים של הפודקאסט אני אדבר גם יותר לעומק על איך להציב מטרות, למה זה חשוב ומה עושים עם זה. אבל אני רוצה לתת לכן את הדבר הכי בסיסי שאתן יכולות לעשות כבר היום.
שלב שלישי – לפרק לפעולות
אחרי שישבתן וכתבתן 2-3 מטרות, כתבו 2-3 שינויים קטנים שאתן יכולות לעשות בחיים כדי להתקדם לעבר המטרות האלה, 2-3 דברים שאתן יכולות לעשות כבר עכשיו כדי להתקדם לעבר המטרות האלה.
אם המטרה שלכן בשנת 2022-2023 היא לחזור לעשות ספורט, אז מה הדבר הכי קטן שאתן יכולות לעשות כדי להשיג את זה, כדי להתקדם לעבר המטרה הזאת? אם זה להחליט לצאת להליכה פעמיים בשבוע, או אולי לקבוע לצאת עם חברה להליכות. איזושהי פעולה קטנה יחסית שאתן יכולות לעשות בשביל להגיע לזה.
אם אתן רוצות לעשות איזשהו שינוי בקריירה – מה הדבר הכי קטן הראשון שאתן יכולות לעשות כדי להתחיל להתקדם לעבר המטרה הזאת? אם זה אולי לשפץ את קורות החיים, אולי תשתמשו בחברות.ים ובבני.ות הזוג שלכן כדי לעשות את הפעולות האלה, זה ממש עוזר. אז נגיד את יכולה לשבת עם חברה שתעזור לך בקורות חיים ואת תעזרי לה עם איזה משהו אחר שהיא רוצה להשיג.
בחרו דברים קטנים כאלה שיעזרו לכן להתחיל להניע, להתחיל כאילו להדליק את המנוע ולהתחיל לנסוע ולראות מה קורה ומה תפגשו בדרך. אבל לא להישאר במצב הזה שאנחנו רוצות ורוצות ורוצות ורוצות אבל אנחנו לא עושות. אנחנו חייבות להגיע איכשהו למצב של מעשים.
שלב רביעי – לשים את זה מול העיניים
ברגע שכתבתן לעצמכן את המטרות ואת השינויים – שימו את זה מול העיניים. שימו את זה באיזשהו מקום בולט: בפתק בטלפון, בפתק ליד המחשב, על המראה… לא משנה לי איפה, אבל חשוב שזה יהיה לכן ויזואלית מול העיניים ותפגשו את זה בצורה יומיומית, כדי שלא תשכחו ולא תאבדו את הכיוון שלכן ותזכרו מה אתן רוצות לעשות.
לסיכום
מה בעצם ניסיתי להגיד כאן בפרק/פוסט הזה?
התחילה שנה עברית חדשה, ויש כאן באמת באמת הזדמנות להשתמש באנרגיה הזאת של הרצון ושל התחדשות כדי להחזיר את החיים שלנו למסלול. ואפילו יותר טוב מזה – לבחור איזשהו מסלול משופר, מסלול חיובי, מסלול טוב יותר ממה שהיה לפני כן.
זה אפשרי, זה הגיוני, וזה נכון לכן עכשיו, ומה שאתן צריכות לעשות זה לחשוב מה אתן בפועל עושות כדי להגיע למצב שאתן מתקדמות לעבר המטרות החדשות שלכן, ומתחילות לבנות את החיים שאתן רוצות לבנות. אף פעם לא מאוחר מדי לעשות את זה, ואיך אומרים? הזמן הכי טוב לעשות שינוי זה אתמול והזמן השני הכי טוב זה היום. אז תעשו את זה היום.
