בפרק זה אני אסביר למה אני טוענת שמולטיטאסקינג זה שקר, למה אנחנו מרגישות צורך לעשות מולטיטאסקינג, למה זה מזיק ומה אפשר בכל זאת לעשות כדי לשפר את היעילות בלי ליפול למלכודת המולטיטאסקינג.
להאזנה לפרק:
תמלול הפרק:
ברוכות הבאות לפרק מתומלל מתוך הפודקאסט "בול בזמן", פודקאסט על איך לנהל את הזמן כדי שתוכלי גם להנות וגם להגשים חלומות.
אני יערה אופיר, מאמנת לאפקטיביות וניהול זמן ואנחנו הולכות היום לעסוק בנושא שיבוא לכן בדיוק בזמן. נושא שאני קוראת לו: שקר המולטיטאקטסינג.
עד סוף הפרק אתן תדעו למה אני אומרת שמולטיטקאסינקג הוא שקר, באיזה צורות הוא פוגע בנו ומזיק לנו, מה אפשר לעשות עם הרצון לג'נגל בין המון דברים בבת אחת, ומה בכל זאת אפשר לעשות כדי להספיק יותר בלי ליפול למלכודת של המולטיטאסקינג.
אני הולכת להגיד את המילה מולטיטאסקינג הרבה בפרק הזה, מקווה שאצליח.
מה זה מולטיטאסקינג?
קודם כל, חשוב שניישר קו בקשר למה אני מתכוונת כשאני אומרת מולטיטאסקינג. ההגדרה המקובלת, שאני אשתמש בה גם, היא לעשות יותר ממשימה אחת באותו זמן. כלומר כשמו כן הוא: מולטי – הרבה, טאסק – משימה, כלומר ריבוי משימות.
במחקר שעשיתי לפרק הזה, בין היתר, נתקלתי בכתבה במאקו על "מולטיטאסקרים", שדובר שם על אנשים שיש להם הרבה עיסוקים: הם גם עובדים, גם יש להם לימודים מאוד תובעניים, גם תחביב מסוים שדורש המון זמן, הם גם הורים, כזה. אבל מבחינתי מישהו שיש לו המון עיסוקים זה לא מולטיטאסקינג, כי זה לא אומר שהם בהכרח בכל רגע נתון מתעסקים ביותר ממשהו אחד. יכול להיות שהם מכניסים הרבה דברים ליום שלהם, אבל הם לא בהכרח מעמיסים אותם אחד על השני אלא אחד ליד השני.
אז כן נדבר בהמשך על העניין של לג'נגל והעניין של ריבוי כובעים, אבל זה לא מה שאני מתכוונת כשאני אומרת מולטיטאסקינג. אני מתכוונת לנסות לעשות מספר דברים באותו זמן. בבת אחת.
למה אנחנו עושות מולטיטאסקינג?
אז אחת הסיבות שאנחנו רוצות לעשות מולטיטאסקינג, או שאנחנו רואות בזה משהו חיובי לפעמים, היא שיש לנו רשימת משימות מאוד מאוד ארוכה ואנחנו רוצות להספיק כמה שיותר, אז אנחנו עושות גם וגם. אנחנו מנסות לעשות דברים במקביל, אנחנו מנסות להחזיק כמה שיותר כדורים באותו זמן, ואז זה נותן תחושה של יעילות. אבל זו תחושה כוזבת ותיכף אסביר למה.
עוד סיבה שאנחנו רוצות לעשות מולטיטאסקינג – כי לפעמים אין לנו ברירה. אנחנו עם הילדים וצריכות או רוצות לעשות דברים במקביל, אז אנחנו מג'נגלות – עושות כמה דברים ביחד באותו זמן.
המחיר של מולטיטאסקינג
קודם כל אני רוצה לדבר האם בכלל יש לנו יכולת קוגניטיבית להתעסק ביותר ממשהו אחד באותו זמן. והתשובה היא לא, אנחנו לא באמת מסוגלות. בני אדם לא מסוגלים לענות למיילים ולהתרכז בישיבה במקביל. המוח שלנו יכול להתרכז במשימה אחת בכל זמן, ולכן מקסימום אנחנו עוברות מהר בין משימה אחת לאחרת וזה לא נקרא מולטיטאסקינג אלא Task Switching.
זה נותן אשליה של מולטיטאסקינג אבל אנחנו לא עושות מספיק טוב, או מספיק מהר, אף אחת מהמשימות שאנחנו עוברות בינהן. כלומר, אם ניסינו לענות למיילים ולהתרכז בישיבה במקביל, אז בעצם עברנו בין המיילים לישיבה, המוח שלנו עובר ערוצים בין להתרכז בנושא המיילים ללהתרכז בישיבה. ואז מה בעצם קורה? זה גובה מחיר. גם כל משימה לוקחת יותר זמן ממה שהיא לוקחת אם היינו מתרכזות רק בה. זאת אומרת שהמיילים שאתן צריכות לענות להן ייקחו לכן יותר זמן, כי אתן לא מרוכזות רק במיילים, אתן מרוכזות גם בישיבה. חוץ מזה, זה מקור לטעויות – כשיש לנו את הישיבה ברקע אז כנראה נעשה טעויות במיילים, או שאם נצטרך לדבר בישיבה נעשה שם טעויות.
וזה גורם לסטרס, שחיקה ועייפות ואת זה כל המחקרים מראים. אם עניתן למיילים תוך כדי ישיבת עבודה, וזו רק דוגמה אחת מבין המון המון דברים שאנחנו מנסות לעשות במקביל, אז גם לא הייתן מרוכזות בישיבה, גם לא הייתן מרוכזות במיילים, וגם סיימתן את האירוע הזה עם רמות גבוהות של סטרס ועייפות. אז חבל.
עוד דבר שיש לנו נטייה לעשות, אנחנו קוראות לו מולטיטאסקינג, אבל לא בדיוק, זה לעשות קצת מכל דבר. נגיד אני כותבת עכשיו טקסט לפוסט שאני רוצה לכתוב ואז נהיה קצת קשה או קצת מעייף, ואני עוברת, למשל, לענות לוואטסאפים, ואז אני חוזרת לטקסט וכו' וכו'. עוברת ממשימה למשימה. זה ממש מעבר בין משימות, זה לא מולטיטאסקינג, אבל אנחנו קוראות לזה ככה כי אנחנו מחזיקות את הכדורים באוויר במקביל כל הזמן, את הכדור של הכתיבה והכדור של הוואטסאפים נגיד, וזה גובה מחיר שחשוב לדבר עליו. לפי המחקרים לוקח סביב 23 דקות לחזור לאותה רמת ריכוז שהיינו בה לפני שעברנו למשימה השנייה. זאת אומרת, אם אני מנסה לכתוב את הטקסט הזה, אני מרוכזת ונכנסתי לעניינים, אבל אז החלטתי שאני הולכת לעשות משהו אחר לשנייה, ואז אני חוזרת, ייקח לי בערך 23 דקות להחזיר לעצמי את היעילות שהייתה לי והריכוז שהיה לי לפני שעברתי למשימה אחרת. היעילות יורדת, וגם במקרה הזה זה גורם לעייפות, שחיקה וכל הדברים האלה.
כלומר, כשאנחנו מנסות לעשות שני דברים בבת אחת, אנחנו בעצם מחלקות את הפוקוס שלנו בין שני דברים ואז אנחנו עושות את שני הדברים בצורה איטית יותר, מעייפת יותר ממה שהיה אם היינו מתרכזות רק בדבר הראשון, מסיימות אותו, מחליטות שסיימנו ואז עוברות לדבר השני.
דרך אגב, חשוב להגיד בהקשר הזה שדברים כמו לראות טלוויזיה ולקפל כביסה במקביל, או לעשות הליכה ולשמוע פודקאסט, זה אמנם רשמית כן מולטיטאסקינג, אבל זה לא המולטיטאסקינג שאני מדברת עליו כאן. כי במקרים האלה, לפחות אחת המשימות לא דורשת מכן את רוחב הפס של הריכוז, משימה אחת לפחות לא דורשת שתצטרכו להתרכז רק בה ולא לעשות משהו אחר, למשל הליכה.
מה שכן, קראתי בספר שנקרא "The One Thing" של גארי קלר משהו מאוד נכון – כן אפשר לדבר וללכת תוך כדי, אבל אם תצטרכו להסביר למישהו איך להנחית מטוס, אתן תצטרכו להפסיק ללכת. ואם תנסו לעבור בהליכה גשר חבלים מסובך, תצטרכו להפסיק לדבר. כלומר, גם ברגע שהמשימה נהיית מורכבת ואנחנו צריכות ריכוז במשימה הזו, אז מתבטלת האופציה שלנו לעשות כל דבר אחר במקביל. שתבינו איזו השפעה יש למוח כשאנחנו מנסות לעבור מדבר לדבר או לעשות שני דברים במקביל.
מקווה שזה ברור ממה שאמרתי שהניסיון לעשות כמה דברים באותו זמן הוא לא יעיל במקרה הטוב ובמקרה הרע הוא מזיק, גורם לסטרס, לבזבוז זמן, גורם לירידה ביעילות ויש מחקרים שמצביעים על ירידה ב- IQ וברמות האושר.
העניין הוא שמולטיטאסקינג הוא לא תמיד מה שאנחנו חושבות שהוא. נתתי מקודם את הדוגמה של לענות למיילים בזמן שיחת וידאו אבל מה עם לנסות לכתוב משהו, ואם נכנסת הודעת וואטסאפ אז רק לענות עליה או רק להסתכל עליה. חשוב להדגיש שזה גם נחשב מולטיטאסקינג. אם אני כותבת משהו ומסתכלת על הודעה – רק מסתכלת, לא עניתי, רק הצצתי רגע לטלפון שלי כי הוא יושב לידי, אז כבר איבדתי ריכוז, זה כבר מולטיטאסקינג, כי המוח שלנו נדרש להתרכז גם במשימת הכתיבה וגם במשימת הקריאה של ההודעה. גם אם לא התעסקתי איתה בכלל מעבר לזה. וגם זה עושה את הנזקים שדיברתי עליהם קודם: גם היכולת שלי לחזור למשימה שהתעסקתי בה לפני זה יורדת, וגם אני נהיית עייפה יותר, וגם הסטרס שלי עולה וכל זה.
מה לעשות במקום?
החדשות הטובות הן שיש מה לעשות. אני לא סתם מדברת על זה, באמת שיש מה לעשות עם המולטיטאסקינג הזה. ששוב, זו נטייה טבעית לעשות כמה דברים במקביל, כמו שהסברתי קודם, כי יש לנו הרבה מה לעשות ובא לנו לעשות ואנחנו רוצות להספיק כמה שיותר.
אבל אם הצלחתי לשכנע אתכן שהניסיון לעשות במקביל לא עוזר ליעילות, אתן מבינות שאם אתן רוצות להספיק יותר, הפתרון הוא בדיוק הפוך מלג'נגל. הפוך. הפתרון הוא להתרכז כל פעם במשהו אחד בלבד, לסיים אותו או לסיים את הזמן שהקצבת לו, ואז להמשיך הלאה לדבר הבא.
במקום לעשות דברים במקביל, להתרכז כל פעם במשהו אחד! להתרכז, לעשות, לסיים ואז להמשיך לדבר הבא.
איך נעשה את זה?
מולטיטאסקינג זה הרגל. כמו הרבה דברים. זה הרגל ולוקח זמן לשנות אותו. אז אני אתן לכן כמה טיפים מאוד חשובים שיעזרו לכן להתמקד במשימה אחת בכל פעם:
טיפ 1 – להיפטר מהסחות הדעת
בראש ובראשונה – הטלפון. כשאתן מנסות להתרכז במשהו, הטלפון הזה הורג לנו את הריכוז ומקשה עלינו להתרכז, אפילו אם הטלפון נמצא לידנו ולא עושה כלום, היא הפוך לידנו, ועדיין מסיח את דעתנו. לקחת אותו, לשים אותו על שקט, ואני פיזית שמה אותו בחדר אחר. הטלפון הורג לי את הריכוז ואני יודעת שזה ככה אצל כולנו.
להיפטר גם מהסחות דעת של מיילים. אם אתן עובדות מול מחשב ויש לכן את הריבוע הזה של המייל שסופר לכן כמה מיילים נכנסים, רק עצם זה שהיו שלושה ופתאום שמתן לב באייקון שזה עלה לארבעה, זה כשלעצמו מסיח את דעתכן, גם בלי שקראתן את המייל או מבלי שניסיתן לענות עליו. הוא כבר מסיח את דעתכן ולוקח לכן רוחב פס של ריכוז. אז להוריד בבקשה את האייקון הזה. ופשוט כנסו למיילים כשתחליטו. סיימו את המשימה ותגידו "עכשיו אני נכנסת ובודקת מיילים". לא לנסות לעשות את הדברים האלה במקביל. זה לא עוזר.
זה היה טיפ אחד סופר חשוב.
טיפ 2 – להגדיר על מה אתן עובדות עכשיו
טיפ נוסף הוא לוודא שברור לכן בדיוק על איזו משימה אתן עובדות ברגע זה. כשאתן עכשיו יושבות ועושות איזושהי משימה, תגידו לעצמכן, או תכתבו לעצמכן, מה בדיוק אתן עושות עכשיו. אם עכשיו אני כותבת פוסט לאינסטגרם, אני יודעת שאני כותבת פוסטים לאינסטגרם. גם אם במקרה משהו חיצוני יסיח את דעתי, וזה יכול לקרות, אני תמיד יודעת שאני חוזרת למשימה הזו ואני לא עוברת בין משימה למשימה. לפעמים גם החוסר החלטיות הזו של אני לא יודעת אם עדיף לי עכשיו לכתוב פוסטים, או עדיף לי לכתוב פרקים לפודקאסט, או אולי לעבוד על האתר, או אולי אני אעשה… חוסר ההחלטיות גם גורם למולטיטאסקינג. לוותר על זה. להחליט מראש מה עושים ולעשות מה שאתן רוצות לעשות באותו רגע.
טיפ 3 – להגדיר זמנים
הטיפ השלישי הוא להחליט כמה זמן אתן מתרכזות במשימה' ולשים טיימר שיעזור לכן לעמוד במשימה. אני חוזרת לדוגמה של הפוסטים: נגיד עכשיו אני כותבת פוסטים ורוצה להקדיש לזה חצי שעה. אז אני שמה טיימר, ואני עובדת על זה במשך חצי שעה, והטיימר יעזור לי להישאר במשימה ולא לעשות דברים אחרים. הטיימר סופר לי את הזמן שאני מקדשה למשימה הזו. וגם אני אדע מתי אני מסיימת, וכשאני אסיים אני אעבור לדבר הבא, לדבר הנוסף שאני צריכה לעשות. אז טיימר ממש עוזר לא ליפול למולטיטאסקינג.
טיפ 4 – לא לברוח
עוד טיפ חשוב – אם נהיה קשה, לא לברוח למשהו אחר. אנחנו לא רגילות להתאמץ מבחינה מחשבתית. כשמשהו נהיה קצת קשה, מעייף, קצת מעיק, נורא קל לנו לברוח או לרשתות חברתיות, או לווטסאפים, או למשימות שקל יותר לעשות אותן. נסו להתאפק. אני יודעת שזה קשה וצריך להתרגל לזה. אבל להתאפק. ברגע שנהיה קשה, אז היצירתיות שלכן עומדת לגדול. אז אם תעברו את הגל של ה"קשה", תוכלו להגיע למצב שאתן יוצרות משהו חדש. אל תוותרו על זה, אל תוותרו על השלב הזה, אל תברחו כ"כ מהר ממשימות קשות למשימות קלות ואל תברחו ממשימות קשות לגלילה, או רשתות חברתיות, או כל מיני דברים כאלה.
אם תתאמנו על כל מה שאמרתי ותמשיכו להתאמן על זה, אז הריכוז שלכן יגדל, היעילות שלכן תגדל, היכולת לעשות משהו אחד ולהתרכז במשהו אחד – תגדל. כי זה לא איזו גזירת גורל או תכונה מולדת, זה משהו שצריך להתאמן עליו.
ומה אם חייבות לג'נגל?
מה אנחנו עושות אם חייבות לג'נגל? נגיד בעבודה חייבות לענות למיילים. אנחנו מתרכזות בדברים אחרים, אבל חייבות לענות למיילים, זה חלק מהעבודה שלנו. או נגיד שאני באמצע משהו ונכנס לי טלפון, ואני צריכה לענות. או אחה"צ עם הילדים אם אני צריכה לג'נגל, זו דוגמה קלאסית: אני צריכה להיות עם הילדים, נגיד לעזור בשיעורי הבית, וגם לארגן את הבית, להכין אוכל וכו'.
אז ככה.
במקרה של העבודה, אם בעבודה אתן צריכות לענות למיילים, או להיות זמינות לשיחות, תגדירו שעות קבועות לדבר הזה. שעות קבועות לטיפול במיילים, שעות קבועות למענה להודעות וכו'. בפרק הבא של הפודקאסט אני אדבר על זה, כי הוא יתרכז באיך לנהל יום עבודה אפקטיבי. בגדול מה שאני רוצה להגיד – אל תנסו גם להיות זמינות במיילים כל הזמן וגם להיות אפקטיביות באיזשהו פרויקט כל הזמן, כי זה בדיוק מולטיטאסקינג, וכל החסרונות שדיברתי עליהם מקודם תקפים במקום הזה.
אם אני עכשיו עובדת על משהו בעסק שלי ונכנסת שיחה אני לא חייבת לענות, אני לא חייבת לדעת שנכנסת שיחה, כי הטלפון שלי במקום אחר או על שקט. אני אדע שיש שיחה כשאני אחליט שסיימתי עם מה שאני צריכה לעשות באותו רגע. אלא אם אני מנתחת מוח, זה לא יהיה כזה נורא אם אני לא אהיה זמינה חצי שעה או שעה, לא יקרה שום דבר.
במקרה של אחה"צ עם הילדים, תחליטו מה אתן עושות בכל רגע נתון. אני יודעת שזה לא תמיד פשוט ואפשרי, אבל תשתדלו כמה שיותר להחליט מה אתן עושות. אם אתן משחקות עם הילדים, רק תשחקו עם הילדים. אל תנסו לפנות מדיח תוך כדי, או לסדר את הבית, להכין ארוחת ערב וכו'. תגדירו לילדים שזה מה שאתן עושות באותו רגע: אני מכינה ארוחת ערב, כשאני מסיימת להכין, נשב ביחד לאכול ואז נשחק בפאזל. שיהיה ברור מה אנחנו עושות, כי הניסיון הזה של להיות תמנון שמגיע עם הידיים לכל הכיוונים: ביד אחת משחק עם הילדים וביד אחת מסדר את הבית וביד שלישית… לא יודעת מה, זה אותו מולטיטאסקינג שיוצר לנו סטרס ועומס. זה לא פותר את כל העומס וכל הסטרס, אבל אם תנסו לא לעשות את זה אלא להיות בחשיבה ומודעות על מה אתן עושות בכל רגע נתון, זה מאוד עוזר.
וטלפון בצד.
כשאתן אחה"צ עם הילדים, שימו את הטלפון בצד. הוא מפריע ומציק לנו והוא ממש בור של מולטיטאסקינג. חבל לשים את עצמכן במבחן הזה.
לסיכום
בפרק הזה דיברנו על מולטיטאסקינג: האם זה אפשרי, האם ואיך זה מזיק, והצעתי לכן להתנסות, רק לנסות, לעבוד על משימה אחת בכל רגע נתון, כמה שאפשר כמובן.
ואני מבטיחה מבטיחה שתראו שיפור משמעותי ביומיום שלכן מכל הבחינות, אם תנסו.
תודה רבה שקראת את התמלול של הפרק הזה, ואנחנו נתראה בפרקים הבאים!
