בפרק הזה נדבר על נושא מאוד חשוב ומאוד פופולרי – דחיינות!
אני אסביר מהן הסיבות שבגללן אנחנו דוחות דברים, ואתן 8 טכניקות מעולות ופרקטיות כדי להתמודד עם הדחיינות.
להאזנה לפרק:
תמלול הפרק:
ברוכות הבאות לפרק מתומלל מתוך הפודקאסט "בול בזמן", פודקאסט על איך לנהל את הזמן כדי שתוכלי גם להנות וגם להגשים חלומות.
אני יערה אופיר, מאמנת לאפקטיביות וניהול זמן ואנחנו הולכות היום לעסוק בנושא שיבוא לכן בדיוק בזמן: דחיינות!
אני יודעת שזה נושא פופולרי, כי בכל פעם כשאני כותבת עליו או מתייחסת אליו אני מקבלת המון תגובות ושאלות.
וזה פופולרי כי זה משהו שכולנו מתמודדות איתו, והרבה מאיתנו מאוד מתוסכלות מכל הנושא הזה של דחיינות.
מה שנעשה היום בפרק, זה שאני גם אדבר על הסיבות לדחיינות, על למה אנחנו דוחות דברים, ובעיקר אני אתן לכן המון המון טכניקות לאיך להתמודד עם הדחיינות. טכניקות פשוטות, פרקטיות, יעילות, שתוכלו ממש היום כבר ליישם, ולהשתמש בהן כדי להספיק יותר, ולא רק כדי להספיק יותר אלא להספיק עם יותר נחת ויותר אוויר לנשימה.
דחיינות היא הרגל
לפני שנתחיל אני רוצה להגיד משהו חשוב: שימו לב – דחיינות היא הרגל ולא תכונה. אני אגיד את זה שוב: דחיינות היא הרגל ולא תכונה.
מה הכוונה?
שזה לא משהו שנולדנו איתו, זה לא טבוע לנו ב- DNA, אלא זה משהו שאנחנו רגילות לעשות, איזשהו דפוס שהתקבע לאורך השנים.
החדשות הטובות הן שבגלל שזה הרגל אפשר לשנות אותו, ועל זה בדיוק אנחנו מדברות היום.
עכשיו שאמרתי והבנתן שזה משהו שאפשר לשנות, בואו נדבר על מה הסיבות שאנחנו דוחות דברים.
סיבות לדחיינות
סיבה 1 – הימנעות מלחץ
הסיבה הראשונה שאני רוצה לדבר עליה היא הימנעות מלחץ. אנחנו דוחות דברים בגלל שאנחנו לא רוצות את הסטרס הזה. אנחנו לא רוצות את הסטרס של כל המשימות ורשימת המשימות הממש ממש ארוכה שיש לנו. הדבר הזה שאנחנו רוצות לעשות מלחיץ אותנו ונראה לנו מאיים. ובעצם אנחנו רוצות להימנע מזה, זה איזשהו מנגנון טבעי של הגוף, של החיים שלנו.
למה לשים את עצמנו במצבי לחץ אם אנחנו יכולות לא להיות בלחץ אלא להרגע ולנוח?
כמובן שהסיבה שאנחנו רוצות לשים את עצמנו במצבי לחץ היא שככה אנחנו מתקדמות – אם לא נעשה את המשימות שלנו ונתקדם עם כל מה שאנחנו צריכות לעשות, אנחנו לא נתקדם בחיים. אבל חשוב לי שתבינו שיש בנו איזשהו משהו שטבוע בנו, שזה דווקא כן תכונה אנושית – שהמוח שלנו והגוף שלנו רוצים להימנע כמה שיותר מלחץ. וזה בסדר, וזה טבעי, ויש לי כל מיני פתרונות איך להתמודד עם זה, אבל הדבר הראשון שאני רוצה להגיד בקשר לזה – תדעו שזה בסדר. זה מגנון טבעי לגמרי, ולכולם יש את זה. זאת הסיבה הראשונה לדחיינות.
סיבה 2 – משימה גדולה ומאיימת
הסיבה השנייה לדחיינות, ופה אני מדברת על משימות ספציפיות, זה שאם יש משימה מאוד גדולה ומאוד מאיימת, אנחנו ניטה לדחות אותה, כי היא גדולה ומאיימת ואנחנו לא רוצות לעשות אותה.
אם יש משימה של לעשות סדר בעניינים הפיננסים, או משהו שקשור לבירוקרטיה, או איזשהו פרויקט ממש גדול שאתן לא יודעות מאיפה להתחיל, אז זו משימה גדולה ומאיימת והגיוני שלא נרצה לעשות אותה, וזו סיבה נוספת לדחיינות.
אגב, אל תדאגו, אני רק נותנת את הסיבות ואח"כ אני אתן את כל הטכניקות לאיך להתמודד עם כל הדברים האלה.
סיבה 3 – חוסר אנרגיה
הסיבה השלישית לדחיינות, היא שאין לנו אנרגיה. מכירות את זה שיש לכן את הזמנים ביום שאתן באנרגיה טובה וזמנים ביום שאתן באנרגיה נמוכה? אז אם אנחנו באזור הזה של האנרגיה הנמוכה, אז ברור שנרצה לדחות דברים ולא לעשות אותם, כי אנחנו עייפות.
אגב פרקים 15-16 בפודקאסט מוקדשים רק לנושא הזה של ניהול אנרגיה, ואני ממליצה להאזין להם אם עוד לא יצא לך.
סיבה 4 – מחסומים
סיבה נוספת יכולה להיות שיש לנו איזשהו מחסום עם המשימה הזו. מחסומים יכולים לבוא במלא מלא צורות: או שאנחנו לא יודעת בדיוק איך להתחיל. או שיש איזה מחסור בידע – נגיד אני רציתי לבנות מחדש את הבלוג שלי ודחיתי, דחיתי, דחיתי, עד שהבנתי שבעצם המחסום שלי הוא שיש לי מחסור טכני, חסר לי משהו טכני בשביל להתחיל, כי בעצם לא ידעתי את מה שצריך לדעת בשביל המשימה הזו. אז הלכתי והתייעצתי וקיבלתי עזרה (מאפרת אייל הגאונה והמוכשרת) ואז יכולתי ככה לפנות את המחסום הזה כדי להתקדם עם המשימה הזו.
אז מאוד חשוב להבין שאם אנחנו דוחות בגלל הסיבות הקודמות, של הימנעות מלחץ או משימות גדולות ומאיימות, יש לנו פחות מה לאבחן ואנחנו בעיקר צריכות לעקוף את זה בעזרת הטכניקות שאסביר עליהן בהמשך. אבל אם יש לנו איזשהו מחסום, נרצה לאבחן מה המחסום הזה, מה מפריע לנו בשביל להתקדם עם המשימה הזו: האם חסר לנו איזשהו ידע? האם חסרים כישורים כלשהם? האם אנחנו צריכות לדבר עם מישהו ולא יודעת עם מי? הבנה של המחסום הזה יכול לעזור לפרוץ את המעגל של הדחיינות.
סיבה 5 – לא פינינו זמן
סיבה נוספת לדחיינות היא שלא פינינו זמן למשימה. וזאת סיבה ממש מעניינת, כי הרבה פעמים אנחנו… נגיד אני רוצה לסדר ארונות חורף-קיץ, ואני לא עושה את זה ולא עושה את זה, ואומרת לעצמי שאני דחיינית כי לא עשיתי ולא סידרתי את הארונות, אבל בסוף כשאני חושבת על זה – לא החלטתי מתי אני עושה את זה! לא שריינתי לעצמי זמן ביומן, לא אמרתי לעצמי "היום אחה"צ אני עושה את זה", או "ביום שבת אני עושה את זה ביחד עם המשפחה". פשוט לא פיניתי לזה זמן. אז למה שאני אעשה את המשימה הזאת? ואיך? אני צריכה זמן לעשות משימה מסוימת. העניין הוא לא שדחיתי את זה, פשוט לא התכוונתי לעשות את זה.
וגם לעניין הזה אנחנו נתייחס עכשיו שהבנו את הסיבות ואנחנו מגיעות לטכניקות להתמודדות.
היה לי חשוב, לפני שנגיע לטכניקות שתבינו שדחיינות לא מגיעה סתם. ואני ממש ממש מבקשת שתורידו מעצמכן את רגשות האשמה וכל הדברים הלא יפים שאנחנו נוטות להגיד לעצמנו: אני דחיינית, אני אף פעם לא עושה, כל הדברים האלה.
מאוד חשוב לי שתדעו שהכל מעוגן בדברים מאוד הגיוניים ושיש מה לעשות בקשר לזה. אז תורידו את רגשות האשמה, תורידו את המילים הלא יפות שאתן אומרות לעצמכן כשאתן דוחות דברים, ובואו נעבור לטכניקות להתמודדות.
נעבור אחת אחת ואני אסביר כל אחת.
איך להתמודד עם דחיינות?
טכניקה 1 – שימוש בטיימר
הטכניקה הראשונה להתמודדות עם דחיינות היא שימוש בטיימר. מה זה אומר?
יש את השיטה הקלאסית שנקראת שיטת פומדורו (יש עליה פרק שלם בפודקאסט), והשיטה אומרת ככה: כשיש לכן משהו שאתן צריכות לעשות, תכוונו טיימר ל- 25 דקות, תעשו את המשימה במשך 25 דקות, עד שהטיימר מצלצל. הטיימר מצלצל ואז אתן שמות שוב טיימר ל- 5 דקות של הפסקה. עושות הפסקה, ובהפסקה הזאת עושות מה שאתן רוצות. כשהטיימר מצלצל, כלומר ההפסקה של ה- 5 דקות נגמרת, אתן חוזרות עוד פעם ל- 25 דקות של עבודה ושוב 5 דקות הפסקה. ובעקרון עפ"י הטכניקה הקלאסית, אתן עושות 4 סשנים כאלה, של חצי שעה כל אחד, שכוללים 25 דקות עבודה ו- 5 דקות הפסקה. אחרי 4 סשנים אתן עושות הפסקה קצת יותר ארוכה, אני חושבת של 20 דקות, ואח"כ חוזרות שוב ל- 4 סשנים נוספים וכו' וכו'. ככה, עפ"י הטכניקה, אתן אמורות את כל היום שלכן לעשות במקטעים של 25 דקות. זה נקרא שיטת פומדורו בגלל שמי שהמציא את זה הוא איטלקי והוא השתמש בטיימר עגבנייה כזה של המטבחים, ופומדרו זה עגבנייה באיטלקית.
אתן יכולות לעבוד עם השיטה הזו, אני עובדת ככה לפעמים: ממש 25 דקות, 5 דקות. יש לי גם אתר שאפשר להשתמש בו כדי לעשות את זה – הינה קישור.
אבל בכללי, אפשר לפתוח את הנושא הזה של שימוש בטיימר ולעשות את זה בצורה הרבה יותר חופשית. לדוגמה: אני רוצה לסדר עכשיו את הבית. בא לי רק 20 דקות להתעסק בזה. אז אני שמה טיימר, ואני עושה את זה רק 20 דקות. או שיש לי ערימה של ניירת מאוד מאוד מעצבנת שאני רוצה למיין אותה. אז אני שמה את הטיימר על 20 דקות ואני אומרת לעצמי: אני אסדר רק ב- 20 דקות האלה, וכשהטיימר מצלצל – אני מפסיקה.
מה זה עושה? זה גם עוזר לנו להתמקד במשימה ולא לברוח לדברים אחרים, כי ברגע שהטיימר רץ אז מאוד ברור לנו מה אנחנו עושות בזמן הזה. תהיה לנו פחות נטייה לעבור לדברים אחרים תוך כדי. והדבר השני זה שאנחנו יודעות שזה מוגבל בזמן, וברגע שאנחנו יודעת את זה, זה עוזר לנו.. כי זוכרות שדיברתי על דחיינות מלחץ ומשימה מאיימת וכל זה? אז בעצם, כשאני יודעת שזה מוגבל בזמן, אז זה פחות מאיים כי זה הולך להיגמר. מה שלא נעשה, זה ייגמר תוך 20 דקות. אז בגלל זה אני מאוד מאוד ממליצה על שימור בטיימר. ואתן תראו שיש דברים שנראים לנו עצומים וענקיים וברגע ששמנו אותם במגבלה של טיימר, הם לוקחים הרבה פחות זמן ממה שאנחנו חושבות.
אם יש לכן איזשהו פרויקט מסוים שאתן רוצות להתקדם איתו כל יום, נגיד, אחזור לדוגמה שלי מקודם, לבנות אתר. זה לוקח המון זמן וצריך הרבה שעות כדי לעשות את זה. אז מה שאני עשיתי זה שמתי לעצמי טיימר של 45 דקות ועבדתי על האתר 45 דקות בכל יום. זו גם עוד דרך טובה להשתמש בטיימר. אני ממש ממליצה לכן לעשות את זה. זאת שיטה שעובדת להרבה מהמתאמנות שלי והרבה מהעוקבות שלי והיא שיטה מצוינת: או פומדורו, או פשוט לשים טיימר ולעשות את הדבר הזה שאתן רוצות לעשות.
טכניקה 2 – חוק 5 השניות
הטכניקה השנייה שאני רוצה לדבר עליה היא חוק 5 השניות, שזה חוק אדיר שאני ממש ממש אוהבת ואני אסביר לכן אותו עכשיו.
יש מישהי בשם מל רובינס, אמריקאית. היא motivational speaker מאוד מפורסמת, שכתבה ספר בשם "חוק 5 השניות" ובו היא מסבירה דבר כזה: יש לנו איזושהי קריאה פנימית, שאומרת לנו מה אנחנו צריכות לעשות. הקריאה הפנימית הזו אומרת לנו למשל, שכשאנחנו קמות בבוקר, אנחנו צריכות לעשות הליכה. או שהקריאה הפנימית הזו אומרת לנו שאנחנו צריכות ללכת לבנאדם שאנחנו רוצות להגיד לו משהו, ולהגיד את זה. או שהקריאה הפנימית הזאת אומרת לנו שאנחנו צריכות לעשות את הפרויקט הזה בעבודה. אבל 5 שניות אחרי שהקריאה הפנימית הזו מגיעה, המוח שלנו מתחיל להסביר לנו למה לא לעשות את זה.
אני שוכבת במיטה והשעון מעורר מצלצל, ואחרי 5 שניות, המוח שלי מתחיל להגיד "לא… נו מה… תקומי היום להליכה? את עייפה, הלכת כבר אתמול, את יכולה ללכת מחר… הולך להיות לך יום ארוך…". את מבינות? המוח מתחיל לשכנע אותנו למה לא לעשות את הדבר הזה, שאנחנו יודעות שהוא טוב עבורנו. אנחנו יודעות שהוא טוב, אבל המוח מפסיק לשתף פעולה מהר מאוד. בשביל זה מל רובינס המציאה את חוק 5 השניות. היא אומרת ככה: תחליטו מה אתן רוצות לעשות. תחליטו שאתן קמות עכשיו מהספה והולכות לסדר את הבית. תחליטו שאתן קמות עכשיו מהמיטה ויוצאות להליכה. תחליטו שאתן קמות מהכיסא בעבודה והולכות לבוס שלכן ואומרות לו את מה שרציתן להגיד לו. תספרו 5, 4, 3, 2, 1 – ופשוט תעשו. ברגע שתגיעו ל- 1 קומו ופשוט תעשו. אל תתנו למוח שלכן לשכנע אתכן למה לא כדאי. וזה, זה חוק 5 השניות. חוק פשוט, מעולה, שעובד מדהים.
אני עם ההליכות בבוקר יישמתי אותו וזה סידר לי את החיים. קמתי בבוקר, השעון צלצל, 5 4 3 2 1, לפני שהמוח התחיל לתרץ תירוצים. ממש ממליצה לנסות את חוק 5 השניות. הוא עובד טוב כמעט לכל משימה שאתן דוחות, באמת לכמעט כל סוג של משימה. אז תחשבו על איזו משימה אתן רוצות ליישם את זה, ותעשו את זה.
טכניקה 3 – פירוק למשימות קטנות
טכניקה מספר שלוש היא טכניקה שנקראת פירוק למשימות קטנות. פירוק למשימות קטנות מאוד מאוד עוזר אם המשימה גדולה ומאיימת, אבל זה גם יכול לעזור לכל מיני סוגים של משימות.
תראו, הרבה פעמים המשימות שיש לנו הן לא באמת משימות, אלא פרויקטים. ומאוד חשוב להבדיל בין פרויקט לבין משימה, כי פרויקט הוא לא משהו שאפשר עכשיו לעשות.
אם הפרויקט שלי למשל זה לכתוב תזה. זה מה שגרם לי להבין, כשאני כתבתי את התזה, את כל הנושא הזה של פירוק פרויקטים למשימות קטנות, כמה זה מהותי וחשוב. הייתה לי משימה לכתוב תזה ואז התיישבתי מול המחשב. זו לא באמת משימה אבל החשבתי את זה כמשימה. התיישבתי מול המחשב וכאילו, מה אני עושה עכשיו? איך להתחיל, איך לגשת לזה בכלל? אי אפשר באמת לשבת מול המחשב ולכתוב תזה, זה לא אפשרי. אפשר לשבת מול המחשב ולכתוב את הפרק הראשון, אפשר לשבת מול המחשב ולעשות רשימה ביבליוגרפית, רשימת מקורות, אפשר לשבת ולכתוב ראשי פרקים. אלה דברים שאפשר לעשות. לכתוב תזה, זה לא משהו שאפשר לעשות.
אגב, גם לסדר ארון זה לא בהכרח משהו שאפשר לעשות. לא תמיד אפשר לעשות את זה בפעם אחת, וגם אם אפשר, זה נורא גדול, לא תמיד נעים, ועדיף לפרק את זה למשימות קטנות.
אז אם יש משהו שאתן דוחות ודוחות, תחשבו מה הדבר ההכי קטן שאתן יכולות לעשות כדי להתקדם לעבר הפרויקט הזה.
אם אתן צריכות לסדר את ארון הבלגן שיש לכן בבית, או את חדר הבלגן, בואו ניקח את הדוגמה הזאת כי כמעט לכולן יש את זה לפי הסקרים שערכתי. או איזה איזור בבית, או מחסן, או משהו כזה. אז נגיד אתן רוצות לסדר את חדר הבלגן שלכן בבית – אתן מסתכלות עליו, זו משימה גדולה ומאיימת, היא ענקית, איפה מתחילות בכלל? אז משימה קטנה יכולה להיות רק לאסוף את הניירת ולשים אותה בערמה אחת, או משימה קטנה יכולה להיות לפנות את שולחן העבודה. משהו כזה. משימות קטנות קטנות, ולאט לאט תתחילו לראות איך אתן מתקדמות לעבר הפרויקט הגדול הזה.
בגלל שזה פחות מאיים עלינו, זה גורם לנו לרצות לעשות את זה ואנחנו פחות נוטות לדחות את זה.
עכשיו, בדוגמה שנתתי של חדר הבלגן, גם טיימר יכול לעזור. טיימר זה כמו פירוק למשימות קטנות, רק שבמקום לפרק משימה, אנחנו מפרקות לזמן קטן יותר. אז במקום להגיד "עכשיו אני אקדיש 5 שעות לסידור חדר הבלגן" שזה משהו שהגיוני שנרצה לדחות כי זה חדר ענק, אז נחליט או שאנחנו עושות משימות ספציפיות, או זמן ספציפי: אנחנו עושות רק 20 דקות ומחר עוד 20 דקות ועוד 20 דקות. כמה זמן אתן חושבות שייקח לכן לסדר את החדר הזה אם תחליטו שאתן מתעסקות בו רק 20 דקות ביום? אולי זה ייקח שבוע, אולי זה ייקח שבועיים, אבל זה יקרה. זה יותר טוב מהמצב עכשיו, שזה לא קורה בכלל. ולכן – פירוק למשימות קטנות.
טכניקה 4 – לשריין זמן ביומן
הטכניקה הרביעית להתמודדות עם דחיינות היא לשריין לזה זמן ביומן. זוכרות שדברנו קודם על זה שלא שריינו זמן למשימה? הרבה פעמים משימות נדחות ונדחות כי לא שריינו להן זמן. אז שריינו לזה זמן. תסתכלו על היומן שלכן, תחליטו באיזה יום ובאיזה שעה אתן הולכות לעשות את המשימה הזו, ותכתבו את זה כמו פגישה בתוך היומן שלכן. ותשימו לעצמכן תזכורת, כדי לזכור שזה יקרה וזה יכול מאוד מאוד לעזור לדחיינות.
טכניקה 5 – נטרול הסחות דעת
הטכניקה החמישית להתמודדות עם דחיינות היא מה שנקרא – נטרול הסחות דעת. אם יש איזושהי משימה שאנחנו נוטות לדחות יש לזה סיבה, נכון? דיברנו על זה קודם: הימנעות מלחץ, משימה גדולה וכל זה. ומה הדרך הכי טובה שלנו להימנעות מלחץ? אנחנו בורחות לטלפון, או בורחות למיילים, או בורחות לרשתות חברתיות וזה משחרר אותנו מהלחץ שאנחנו נמצאות בו אל מול המשימה הזאת.
נטרול הסחות דעת זה טוב לכל דבר שאתן רוצות לעשות. מה זה אומר? קחו את הטלפון, שימו אותו רחוק, בצד, על שקט, נעול, במגירה או לא יודעת מה. שלא יסיח את דעתכן. המינימום הוא לשים על שקט, אבל גם עצם זה שהוא לידכן, זה מפריע לכן, כי אתן תרצו לבדוק אותו. הוא מוריד לכן את הריכוז, מסיח את דעתכן, ומאוד מאוד מקל עליכן להתחמק מהמשימה. הטלפון מאוד מקל להמשיך לדחיין דברים. אז להפטר ממנו, לשים אותו רחוק, לשים אותו על שקט, או על מצב טיסה, לסגור את כל החלונות האחרים במחשב, לסגור רשתות חברתיות.
יש כל מיני תוספים כאלו לדפדפן שחוסמים את הרשתות החברתיות בזמנים מוגדרים. אפשר להשתמש במשהו כזה. כמה שיותר לנטרל הסחות דעת, כי הסחות דעת עוזרות לנו לדחות דברים, אז בואו נעשה את זה קל עבורנו בכך שנוריד מעצמנו את כל הפיתויים האלה שנמצאים סביבנו.
טכניקה 6 – פתק מיקוד
הטכניקה השישית היא טכניקה שלמדתי מעדי מאור סיסו והיא טכניקה שנקראת פתק מיקוד. פתק מיקוד אומר שאתן לוקחות פתק, כותבות עליו מה אתן עושות באותו, רגע ומניחות מול העיניים שלכן. ואז בכל פעם שאתן קצת נודדות, בורחות למשהו אחר, מתחילות לדחות את זה, אז להשתמש בפתק המיקוד כדי להחזיר לעצמכן את המיקוד במשימה הספציפית שאתן עושות באותו רגע.
מה זה אומר בתכלס? לקחת פתק, לכתוב עליו מה אתן כרגע אמורות לעשות, ולשים אותו מול העינים. זה מזכיר לכן מה המשימה שלכן באותו רגע.
טכניקה 7 – רשימת משימות מדורגת
טכניקה שביעית לאיך להתמודד עם דחיינות – אני קוראת לה רשימת משימות מדורגת, וזו טכניקה שאני מתה עליה ואני עושה אותה מלא.
מה היא אומרת? קחו את המשימות שיש לכן, את רשימת המשימות. שימו בלמעלה של המשימות את המשימה הזאת שאתן נוטות לדחות. המשימה הזאת שנמאס לכן לדחות ואתן רוצות לעשות אותה – שימו אותה ראשונה ברשימת המשימות. ואחריה תרשמו עוד 2-3 משימות שיש לכן להיום ואז, שימו לב לזה, אתן לא מתקדמות למשימה הבאה עד שלא סיימתן את המשימה שמעליה. המשימה הראשונה זו המשימה שאתן חייבות לעשות כדי להתקדם, ואחרי שתעשו אותה תעשו את המשימה השנייה, ואחרי שתעשו את השנייה רק אז תוכלו להתקדם לשלישית וכו' וכו'.
בכללי זו טכניקה מצוינת לסדר את היום, מאוד חוסך בהתלבטות מה עושים עכשיו. אבל ספציפית, בעניין של דחיינות, שימו את המשימה הזו שאתן חייבות לעשות ראשונה ברשימה, ותעשו אותה – כי אחרת לא תתקדמו הלאה. אם ממש קשה לכן עם המשימה הזו, אתן יכולה לשים במשימה הראשונה משהו קליל ונחמד ואז המשימה השנייה תהיה המשימה הזו שאתן נוטות לדחות. אז נסו את זה, רשימת משימות מדורגת, זה ממש ממש מוצלח ועובד טוב.
טכניקה 8 – ניהול אנרגיה
הטכניקה השמינית והאחרונה שאני אדבר עליה היום – זה מה שנקרא ניהול אנרגיה.
דיברנו על זה שאנחנו דוחות דברים כי אין לנו אנרגיה, אנחנו עייפות. יש זמנים ביום שבהם יש לנו אנרגיה ויש זמנים ביום שיש לנו פחות אנרגיה. הרבה פעמים (זה לא עובד ככה אצל כולן – להסבר מלא על הנושא של ניהול אנרגיה לחצו כאן) החל מסביב 9:00 בבוקר יש לכן איזה 3 שעות בערך של "נדל"ן אנרגיה" איכותי. אתן יותר חדות, יותר ערניות, יותר מסוגלות לעשות משימות מורכבות וכו'. ואז יש איזו נפילת אנרגיה אחרי ארוחת הצהריים, ואז זה אולי חוזר באיזשהו שלב, ושוב יורד. כלומר יש לנו מעין מד אנרגיה שעולה ויורד לאורך היום. אם ננסה לקחת את המשימה שאנחנו דוחות ולעשות אותה אחה"צ, זה כבר עוד יותר מוריד את הסיכוי שנעשה אותה. וזה בגלל שהמשימה הזו היא משהו שאנחנו דוחות גם ככה, וגם שמנו אותה כשהאנרגיה שלנו לא משהו, אז עוד יותר הגיוני שלא נעשה אותה.
מה אני אומרת בעצם? את המשימות שאתן נוטות לדחות, שימו במקום ביום שבו אתן באנרגיה יותר גבוהה. זאת השיטה. שימו אותה ב- 9 בבוקר, ב- 10, ב- 11. אל תשימו אותה אחרי ארוחת הצהרים, כי אז הסיכוי שתעשו אותה יורד בהרבה.
לסיכום
בפרק הזה דיברנו על דחיינות, משהו שמלווה הרבה מאיתנו ביומיום, ויכול להיות מאוד מציק ומאוד מטריד. אמרנו שדחיינות היא הרגל ובתור הרגל, אפשר לשנות אותו. דיברתי על הסיבות שבגללן אנחנו נוטות לדחות, דברים ונתתי 8 טכניקות מעולות, שפשוט תבחרו אחת מהן ותנסו אותה עוד היום על המשימה שאתן דוחות.
אלה הטכניקות להתמודדות עם דחיינות:
- שימוש בטיימר
- חוק 5 השניות
- פירוק למשימות קטנות
- שריון זמן ביומן
- נטרול הסחות דעת
- שימוש פתק מיקוד
- רשימת משימות מדורגת
- ניהול אנרגיה
איזו מהטכניקות בא לכן לנסות כבר היום? כתבו לי בתגובות.
תודה רבה שקראתן את התמלול של הפרק הזה, ואנחנו נתראה בפרקים הבאים!
