ניהול עסק עצמאי: מה למדתי על עצמי אחרי שנה כעצמאית | עונה 2 פרק 4

בדיוק לפני שנה עשיתי צעד משנה חיים – עזבתי את ההוראה והפכתי להיות עצמאית ב- 100%. בפרק/פוסט הזה אני מספרת על מה למדתי על עצמי ועל ניהול עסק עצמאי בשנה הזאת, וגם קצת על מה אני מתכננת בשנה הקרובה.

להאזנה לפרק:


תוכן הפרק:

היי וברוכות הבאות לבול בזמן, פודקאסט על איך לנהל את הזמן כך שתוכלי גם להנות וגם להגשים חלומות. 

אני יערה אופיר, מאמנת לאפקטיביות וניהול זמן. היום אני מקליטה לכן פרק מיוחד לכבוד שנה שלמה שבה אני עצמאית ב- 100%, כלומר שנה מאז שעזבתי את ההוראה.

בפרק אספר לכן מה למדתי על עצמאות ועל עצמי אחרי שנה בתור עצמאית, וגם מה התכניות והחלומות שלי לשנה הקרובה. 

יאללה, בואו נתחיל!


עצמאות זו רכבת הרים רגשית

משהו ששמתי אליו לב ממש מההתחלה הוא הנושא של העליות והמורדות הרגשיות בכל מה שקשור לניהול עסק. בעיקר סביב השקות אבל לא רק. האמת היא ששמתי לב לזה עוד לפני שעזבתי את ההוראה, כי כבר אז היו לי קורסים וסדנאות ולקוחות, אבל מאז שאני עצמאית ב- 100% זה ממש התחדד.

אני קוראת לזה – רכבת הרים רגשית.

נגיד אני משווקת סדנה כלשהי, ואני מתרגשת ממש כי עבדתי עליה ממש קשה – זו עלייה. ואז יש נפילת מתח, כי ככה זה אחרי שאנחנו עובדות על משהו מאוד קשה ומוציאות אותו לאור, כלומר ירידה. ואז יש הרשמות לסדנה, אז שוב עלייה. ואז ההרשמות פוחתות ואני נכנסת ללחץ, אז שוב ירידה. ואז ברגע האחרון, כי ככה זה תמיד, יש שוב הרשמות ושוב עלייה בהתרגשות ובשמחה. וזו רק דוגמה אחת מתוך ים של דברים שקורים בעסק כל הזמן.

ואני בת אדם מאוד מאוד רגישה. כמעט שום דבר לא עובר מעליי. אמנם הרבה פעמים לא יראו את זה עליי (אבל זה כבר נושא אולי לפרק אחר), אבל בפנים כל עלייה וכל ירידה כזאת משפיעות עליי ממש. 

אז מצד אחד, אני שמחה שהעסק משפיע עליי כי זה אומר שאני מחוברת אליו רגשית ושהוא חשוב לי. מצד שני, אני יודעת גם שזה יכול להפיל אותי, ובהתחלה זה היה קורה לא מעט. 

אז הינה כמה דברים שלמדתי לאורך הדרך שעוזרים לי עם הדבר הזה של רכבת ההרים הרגשית:


ללבוש את השכפ"צ מראש

שכפ"צ מטאפורי כמובן, כן? אני אסביר למה אני מתכוונת. 

כשאני מוציאה שירות חדש, מוצר חדש, משיקה קורס, מוציאה לאור משהו שעבדתי עליו הרבה זמן – באופן בלתי נמנע יש לי נפילת מתח מייד אחרי זה. כי אמרנו שזו רכבת הרים, וברכבת הרים אחרי עלייה יש ירידה. 

וחוצמזה שלא הכל מצליח מייד על ההתחלה, וזה גם יכול להכניס ללחץ וחרדות.

העניין הוא שבהתחלה לא ידעתי שזה יקרה אז לא יכלתי להתכונן לזה, ואז זה היה תופס אותי לא מוכנה. אבל אחרי כמה פעמים שזה קרה למדתי שאחרי השקה אני מתכננת בלו"ז מנוחה, או משהו כיפי, או סתם לא קובעת שום דבר לאיזה יום-יומיים כדי שיהיה לי זמן ומקום להתאושש. 

בכללי אני ממש משתדלת לעשות את זה לפני כל מני מוקשים רגשיים כאלה ואחרים, נגיד כשיש לי כל מני סידורים שקשורים לאמא שלי, אני יודעת מראש להתכונן ולא לצפות מעצמי ליותר מדי אחרי זה. אז למדתי לעשות את זה גם בעסק. 


לזכור את עקומת הפעמון (ההפוכה)

כמעט בכל השקה יש גל של הרשמות בהתחלה, אחרי זה ירידה, ולקראת הסוף עוד גל של הרשמות. עקומת פעמון הפוכה. בגדול ידעתי את זה מההתחלה, אבל כנראה שהייתי צריכה לראות את זה קורה כמה פעמים כדי להפנים את זה. וברגע שהפנמתי את זה, אני יותר יודעת להתאים את הציפיות שלי לזה וזה ממתן את רכבת ההרים הרגשית. לא מבטל, אבל ממתן.


סוגי מוצרים שונים

עוד משהו שלמדתי, ואת זה לימדה אותי ירדן לוין שהייתי אצלה בייעוץ עסקי, זה שהמודל של כל פעם להשיק סדנה ולראות אם וכמה היא מתמלאת זה מתיש. אולי לא לכולן, אבל למישהי רגישה כמוני זה ממש מתיש. 

אז מה שבנינו ביחד זה השקות ומוצרים שלא מבוססים על מחזורים שצריכים להתמלא. למשל בוקר טוב עצמאית, שכל אחת יכולה להצטרף אליו בכל שלב. או תכניות ליווי מובנות אחת על אחת.

אני עדיין עושה סדנאות ואוהבת לעשות סדנאות, אבל כדי לא לחוות כל חודש את הלחץ הזה, אני שוזרת ביניהן דברים אחרים.


אני לא אוהבת להיות כל הזמן לבד

הדבר השני ששמתי לב שקשה לי, וזה משהו שקרה דווקא יחסית לאחרונה, זה הנושא של הבדידות.

עד לפני שנה הייתי מורה, כל יום הייתי עם אנשים, גם תלמידות ותלמידים וגם מורות ומורים. הייתי מעט מאוד לבד. 

לא יודעת כמה דיברתי על זה בעבר, אבל אף פעם לא היה לי קל חברתית. אז סיטואציות חברתיות גדולות הן ממש אתגר בשבילי, ובגלל זה בהתחלה דווקא היה לי נוח להיות לבד עם עצמי בבית.

אבל בזמן האחרון זה התחיל להיות לי חסר.

בעיקר אחרי שאורי בן הזוג שלי עבר תפקיד בעבודה, ועבר מלעבוד בעיקר בבית ללעבוד בעיקר במשרד, אז אני מוצאת את עצמי המון שעות לבד בבית.

ואם אני מסתכלת אחורה על התקופה שלי כמורה, הדבר שהכי אהבתי היה לעמוד מול כיתה וללמד. וגם אהבתי את הקולגות שלי לעבודה, ולמרות שזה היה מאתגר לפעמים – אהבתי שיש אנשים סביבי. 

אז החלטתי לעשות כמה דברים כדי למלא את הצורך הזה. אחד הדברים זה להיפגש יותר עם קולגות ועצמאיות אחרות, ובהקשר הזה גם יצרתי לעצמי מאסטרמיינד שאנחנו נפגשות פעם בכמה שבועות בזום כדי להתייעץ בנושאים עסקיים.

ועוד משהו שהחלטתי זה שהשנה אני רוצה להעביר סדנאות ומפגשים פרונטליים!

יש לי כמה רעיונות בראש ואני לגמרי מתכננת להוציא את זה לפועל. אז מי שזה מעניין אותה – הכי טוב זה להירשם לניוזלטר שלי, שם אני מעדכנת על הכל הכי מסודר.

סמינר ניהול זמן לעצמאיות


כמה חשוב לי לשמור על שגרה

עוד משהו שלמדתי על עצמי בשנה האחרונה היא החשיבות של השגרה עבורי. זה גילוי שלמרות שהוא נשמע טריוויאלי הוא קצת הפתיע אותי, ואני אנסה להסביר למה.

בגלל שאני גם מאוד יעילה וגם מאוד אוהבת את העסק שלי, הייתי מצפה שאני לא אצטרך שעות עבודה מאוד מוגדרות, שגרת בוקר מדויקת או נהלים ספציפיים כדי להספיק את מה שאני רוצה להספיק. 

כי מה שיניע אותי זה היעילות והרצון להתקדם בעסק, לא?

אז זהו, שלא. 

גיליתי שככל שאני "זורמת" יותר, ככה אני מספיקה פחות.

ומצד שני, אם אני שומרת על השגרה אני מספיקה הרבה יותר. כלומר – קמה בשעה שהגדרתי, מקפידה על שגרת בוקר, מחליטה מראש מה שעות העבודה שלי, קובעת ימים קבועים לדברים בעסק כמו יצירת תוכן, פיתוח עסקי, ניהול פיננסי. ככל שהדברים יותר מוגדרים, ככה אני קודם כל יותר רגועה כי אני יודעת שאגיע להכל, וגם אני מספיקה הרבה הרבה יותר. 

אז נכון שלהיות עצמאית זה גם אפשרות להיות ספונטנית, ויצירתית, וקורה שאני מזיזה הצידה את כל מה שתכננתי כדי להתעסק עם משהו שממש בא לי באותו הרגע. אבל אני יכולה לעשות את זה רק כשאני יודעת שהיסודות שלי יציבים ושהשגרה מאורגנת. כלומר – רק כשיש שגרה, אפשר לצאת מהשגרה.

מקווה שהנקודה הזאת הייתה הגיונית. 🙂


אי אפשר לעשות הכל בבת אחת

אני חושבת שבכל רגע נתון יש לי לפחות 5 רעיונות לדברים גדולים שאני רוצה לעשות בעסק, ועוד לא מעט רעיונות לדברים קטנים. החל ממוצרים חדשים, הדרכות, רעיונות לקורסים, מתנות חינמיות, רעיונות לפוסטים, פרקים לפודקאסט.

אני יוצאת להליכות בוקר, ומוצאת את עצמי כל כמה דקות מוציאה את הטלפון כדי לכתוב לי עוד רעיון שעלה לי, והדברים האלה הולכים ומצטברים.

ובאמת התחלתי את השנה עם הסתערות על כמה דברים שממש רציתי לעשות – יצרתי את הפודקאסט הזה, שדרגתי את האתר שלי, יצרתי כמה תכניות ליווי, סדנה לעצמאיות, ואלה רק הדברים הגדולים. ועשיתי הכל ממש בבת אחת. 

אבל ככל שהשנה התקדמה הבנתי שהטורבו הזה לא יחזיק מעמד לאורך זמן, ואמנם אני עושה דברים מהר אבל אני גם צריכה לתת לכל דבר את המקום שלו. גם כדי לא להישחק, גם כדי לעשות כל דבר כמו שצריך ועד הסוף, גם כדי לא לבלבל את הקהל שלי, וגם כדי לוודא שאני לא לוקחת על עצמי יותר מדי לפני שאני עוברת לדבר הבא.

אז כן, אני פרויקטורית, ואני מספיקה הרבה, אבל אחרי שנה אני מרגישה יותר בנוח לתת לרעיונות להצטבר, ואני מרגישה יותר ביטחון שאני אגיע להכל – פשוט כל דבר בזמנו.

רק מאוד חשוב לי לוודא שהכל כתוב בצורה מסודרת – יש לי רשימה של רעיונות למוצרים, רעיונות להדרכות, רעיונות לפוסטים, רעיונות לציוד חדש שאני רוצה לקנות, לענייני תשתית שאני רוצה לעבוד עליהם ולקורסים שאני רוצה ללמוד. כשיש לי רשימה, אני לא פועלת מתוך לחץ שאני אשכח או אפספס משהו, וזה משמעותי.


העבודה היא התחביב שלי

תופעה מעניינת שגיליתי השנה היא שכשיש לי זמן פנוי, מה שאני הכי רוצה לעשות זה ללכת לעבוד. כלומר אם פתאום הילדות אחר הצהריים בחוגים, או שאורי איתן בערב, או שהן עסוקות בסופ"ש בעניינים שלהן ולא צריכות אותנו – אני הולכת כמו מגנט למחשב לעבוד.

זה לא משהו שיכולתי לשם לב אליו לפני כן, כי כל השנים שילבתי את העסק עם עבודה במשרה מלאה אז היה הגיוני שבכל רגע פנוי אני אלך לעבוד על העסק. אבל עכשיו אני לא צריכה, ועושה את זה בכל זאת.

ההבנה הזאת הובילה לשתי מסקנות.

המסקנה הראשונה היא שגם אם אני פנויה לעבוד, לפחות בחלק מהפעמים אני בוחרת במודע לעשות משהו אחר במקום. למשל פותחת ספר, מסדרת משהו בבית, מציעה לילדות לשחק משחק קופסה, דברים כאלה. הייתי צריכה ללמד את עצמי לעשות את זה ואני עדיין מתאמנת על זה. 

אני עושה את זה גם כי חשוב לי להכניס לחיים שלי דברים אחרים שהם לא עבודה, וגם אני לא רוצה להגיע למצב של שחיקה, שזה משהו שלגמרי יכול לקרות אם אעבוד 24/7 ולא אשים לעצמי גבולות.

המסקנה השנייה היא שאני ממש רוצה בשנה הקרובה לאמץ איזשהו תחביב. אני לא יודעת איזה עדיין, יש לי כמה רעיונות ואף אחד מהם לא יושב לי ב- 100%, אבל אני בהחלט מציבה לעצמי כמטרה לבחון את הנושא ולנסות כמה דברים ולבחור משהו שאני אוהבת ואני אעשה באופן קבוע.

זה מבוסס ומוכח מחקרית כמה תחביבים זה דבר חשוב, אבל זה לא רק בגלל זה – אני ממש מרגישה שאני צריכה משהו שהוא רק שלי ושהוא לא העבודה. אז זו אחת המטרות שלי לשנה הקרובה, ביחד עם הנושא של המפגשים הפרונטליים.


אני אוהבת את העסק שלי!

הדבר האחרון שאדבר עליו, שהוא הדבר הכי חשוב והכי משמעותי שגיליתי על עצמי בשנה האחרונה, היא שהעסק עושה אותי מאושרת, וכמה אני שמחה שזה מה שאני עושה.

אני אוהבת מלא דברים בעסק שלי: 

  • את הפגישות עם המלוות שלי ולדעת כמה אני עוזרת להן
  • להעלות פוסטים ולהרגיש שהם מדויקים
  • כשאני מצליחה לפצח משהו טכני מורכב, כמו השאלון החינמי שיצרתי
  • כשעולה לי רעיון חדש פתאום ומתחילים לי הפרפרים בבטן וההתרגשות
  • להוציא מוצרים מדויקים. שני הקורסים האחרונים שהוצאתי, "בוקר טוב עצמאית" ו- Game of Tasks הם ממש התגשמות החלומות שלי של איך קורס צריך להראות
  •  ויש עוד הרבה


וזה הדבר שהכי קיוויתי להגיד אחרי שנה של עצמאות. כי הצעד הזה של לעזוב את ההוראה היה לי לא פשוט בכלל, דרש המון אומץ, המון עבודה והמון משאבים. זה הימור לא קטן כי לא ידעתי בדיוק מה יהיה, ואני ממש ממש שמחה שכשאני מסתכלת אחורה ומסכמת את השנה הזאת, על כל הקשיים והאתגרים שלה, אני מבינה שעשיתי את הבחירה הנכונה. 

ונראה לי שלא צריך סיכום אחרי זה, נכון?

אז אם אהבתן את הפרק ואת הפודקאסט שלי באופן כללי, ממש אשמח שתדרגו אותו בחמישה כוכבים באפליקציה שאתן מאזינות דרכה, ולחצו על follow כדי לקבל התראה בכל פעם שיוצא פרק חדש.

ואני ממש אשמח אם תחפשו אותי באינסטגרם, פשוט תכתבו "יערה אופיר", ותכתבו לי מה אהבתן בפרק הזה ואם יש משהו שתרצו שארחיב עליו. 

תודה רבה שקראתן ואנחנו נתראה בפרקים הבאים!  

Picture of יערה אופיר

יערה אופיר

מאמנת לאפקטיביות וניהול זמן

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

תפריט נגישות